# הלכה ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1852/64/

חזקת קרקעות הוא בשלש שנים, כי עד תלת שנין מזדהר בשטריה, טפי לא מזדהר (חשן־משפט, סימן קמ, סעיף ז).

הענין, כי איתא בסימן פ"ב (לקוטי חלק א'), כי כל החרפות נמשכין מהשלשה קלפות שהם בחינת שלש שני ערלה, ועל־ידי השתיקה ששותקין ואינם משיבים למחרפיהם, על־ידי־זה נכללים בבחינת חשמ"ל, שהוא מכניע השלש קלפות, בחינת שלש שני ערלה הנ"ל.

ועל־כן החזקה הוא בשלש שנים, כי בשלש שנים הראשונים עדין צריך לחש מערעורים וסכסוכים, שהם בחינת חרפות קטטות ומריבות הבאים מבחינת שלש שני ערלה, בחינת שלש קלפות שמשם כל החרפות כנ"ל, שהם בחינת ערעורים וסכסוכים שמערערים עליו ומחרפין אותו שהשדה בגזלה אצלו וכיוצא. ועל־כן עד תלת שנין צריך להזדהר בשטריה, כי עדין לא נכנעו ונתבטלו בחינת השלש שני ערלה הנ"ל שמהם כל החרפות, שהם בחינת ערעורים כנ"ל, על־כן צריך לשמר השטר, אבל אחר שלש שנים אין צריך לזהר בשטר, כי כבר נכנעו השלש שני ערלה באלו השלש שנים, ואז השדה מחזקת בידו. והעקר הוא כששתק המערער כל השלש שנים ולא ערער ולא מחה כלל, שאז דיקא יש לו חזקה, כי על־ידי השתיקה ששתק שלשה שנים, על־ידי־זה כבר נתבטל אחיזת השלש שני ערלה שהם בחינת חרפה מקרקע זאת, כי השתיקה היא בחינת חשמ"ל שמבטל החרפה שמשם כל הערעורים כנ"ל.

ועל־כן עקר החזקה כששתק כל השלש שנים ולא מחה כלל, אבל אם עשה מחאה, אפלו בעירו ברחוק מאה פרסאות - נתבטלה החזקה, כי עקר החזקה על־ידי השתיקה שמבטלת החרפה, שמשם כל הערעורים כנ"ל, ומאחר שלא שתק ומחה אפלו ברחוק מקום, כבר נתבטלה החזקה וכנ"ל: