# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/2561/62/2/

והנה ידוע לכל מבין, שהלוה הוא בבחינת 'מעוט הירח', שמשם בא העניות, שעל־ידי־זה צריך אחד ללוות מחברו, כמובא בזהר הנ"ל שבפגימותא דסהרא - מסכנותא וכו'. ועל־כן (משלי כב, ז): "עבד לוה לאיש מלוה" - זה בחינת סהרא הנ"ל שנקראת עבד כנ"ל, ועקר הדבר מחמת פגם הארבעה יסודות על־ידי פגם מדות ותאוות רעות הבאים מהם, שהם בחינת "עץ הדעת טוב ורע" שמשם עקר פגימת הלבנה, שעל־ידי־זה בא עניות בחינת "בעצבון תאכלנה" (בראשית ג, יז), דהינו חסרון הפרנסה, שעל־ידי־זה צריכין לפל לבחינת 'עבד', בחינת "עבד לוה לאיש מלוה" כנ"ל.

כי עקר העבדות מה שנקראת הלבנה שהיא בחינת 'מלכות' בשם 'עבד' כנ"ל, העקר הוא רק מחמת פגימותה ומעוטה, שאינה יכולה לעלות ולכלל בשרשה בבחינת 'זרקא דאזדריקת' וכו', כי אזי כשהלבנה בחינת 'מלכות' עולה לשרשה, אזי נתבטל בחינת עבדות לגמרי, כי עקר העבדות הוא בבחינת 'ישות' שהיא בחינת עשיה, וכשמגביר האדם, חס ושלום, את החמר על הצורה על־ידי מעשיו הרעים על־ידי פגם המדות והתאוות של הארבעה יסודות המכנים בשם עבדים, כי הם בחינת עשיה וישות, בחינת עבדות כנ"ל, אזי הוא, חס ושלום, בחינת 'פגימת הלבנה' שהיא בחינת 'מלכות במעוטה', מחמת שאינה יכולה לעלות לשרשה ולקבל משם שפע ורב טוב על־ידי שהתגבר החמר וישות על הרצונות המלבשין בהם שהם בחינת 'מלכות' כנ"ל, ואזי כביכול גם הלבנה נקראת בשם עבד כנ"ל, על־ידי שהתגבר עליה בחינת עבדות שהוא בחינת 'ישות' כנ"ל, ואזי מפגימת הלבנה בא עניות שעל־ידי־זה צריכין ללוות אחד מחברו, ועל־כן נקרא הלוה עבד, כנ"ל.

ובאמת, זה האיש שבא לידי מדה זו שמכרח מחמת דחקו ללוות מחברו, כשחברו גומל עמו חסד ומלוה לו - הוא עושה בזה מצוה גדולה מאד מאד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה מט:): 'גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה' וכו', כי המלוה לחברו גמילות חסד, הוא עושה בזה תקון גדול מאד, ועושה טובה גדולה לחברו בגשמיות וברוחניות, כי זה הצריך ללוות הוא בבחינת 'מעוט הירח' כנ"ל, והעוזר לו ומלוה לו הוא משלים וממלא אותו מפגימותו בבחינת 'מלוי הירח'. ועל־ידי־זה בעצמו יכול להיות שיעזר לחברו שיוכל להנצל מהעניות לגמרי על־ידי שמלא חסרונו, שזה בחינת 'מלוי פגימת הלבנה', שעל־ידי־זה אינם יכולים החיצונים לינק ממנו כל־כך, ואינם יונקים השפע שלו, ועל־ידי־זה יכול לצאת מעניות לעשירות, כי המלוה לחברו הוא מתקן בזה בחינת 'פגימת הלבנה' שעל־ידי־זה נתבטל העניות:

ועל־כן נעשה מזה תקון גדול מאד כשמלוה לחברו גמילות חסד, כי הוא ממלא פגימת הירח שזה עקר עבודתנו, כידוע, ועל־כן הזהירה התורה על זה כמה פעמים, אבל גם הלוה צריך לזהר מאד לקים מצות פריעת בעל־חוב לשלם לחברו ובזה הוא מעלה את המלכות לשרשה כביכול, בבחינת 'זרקא דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן', כי המלוה לחברו בזה מעורר, כביכול, השפע להשפיע לבחינת 'מלכות' שתתמלא מחסרונה כדי שתוכל להתגבר ולברר מה שצריכה לברר כדי שתוכל לעלות, ואחר־כך כשהלוה חוזר ומשלם מה שלוה מחברו, בזה מקים מצות פריעת בעל־חוב ועל־ידי מצוה זו כביכול, חוזר ועולה המלכות לשרשה. כי המלוה הוא בבחינת 'הרצון' בחינת 'נדיב לב', ועל־ידי־זה מעורר הרצון העליון להשפיע למלכות שהיא בעניות וכשחוזר ומשלם מה שלוה, נמצא שחוזר ומעלה את הממון שהוא בחינת 'עשירות' שנשתלשל מבחינת 'מלכות', הוא חוזר אותו לשרשו, ועל־ידי־זה גם למעלה חוזר בחינת המלכות לשרשה, לרצון העליון. וכשחוזר ועולה המלכות לשרשה, אזי היא עולה עם כל הברורים שבררה בעת שהיתה למטה בבחינת 'עניות'.

ועקר הברורים נעשו על־ידי הסיוע שסיע, ועל־ידי הגמילות חסד שגמל אחד עם חברו - שעל־ידי־זה ממלאין פגימתה קצת, ועל־ידי־זה יש לה כח לברר וזה עקר מצות ההלואה, כי זה הלוה שנפל לעניות עד שצריך ללוות, וכל זה הוא מחמת שאין בו כח לברר הניצוצות השיכים לשרש נשמתו, והם נאחזים בהם, ועל־ידי־זה בא עניות. ועל־כן הוא צריך מי שיחזיק בידו כמו שכתוב (ויקרא כה, לה): "וכי ימוך אחיך והחזקת בו אל תקח מאתו נשך" וכו'. כי על־ידי שמחזיקין בידו בהלואת חן - על־ידי־זה משלימין אותו קצת, ועל־ידי־זה יש בו כח לברר, ועל־ידי־זה יוכל להנצל מן העניות, כנ"ל: