# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/2561/62/4/

וזה בחינת אסור הנאה שמפקיע גם־כן מידי שעבוד כמו קדשת הגוף, כי עקר השעבוד שנכסי הלוה משעבדים למלוה, זה בחינת ברורים שבשביל זה עקר ההלואה, כי הלוה צריך לברר מה שצריך לברר עד שיתקן בחינת 'מעוט הירח', ועל־ידי־זה יצא מעניות וישלם לחברו. ועל־כן כל נכסיו משעבדים לחברו, כי כלם משעבדים לחזר ולעלות לשרשם בעת שיגמר זמן ברורם, שזה בחינת שעבוד נכסי הלוה להמלוה עד שישלם לו שהוא בחינת העלאת הברורים לשרשם כנ"ל, [כי הכלל כי באתערותא דלתתא אתער לעלא], ועל־כן אסור הנאה מפקיע מידי שעבוד וכנ"ל.

כי זה ידוע, כי אין בנו כח לברר כי אם במה שהתירה התורה, אבל הדברים שאסרה התורה לנו אין בנו כח לבררם ולהעלותם לשרשם, ובפרט אסורי הנאה שאין לנו בהם שום תפיסת יד, ואפלו בהנאה אסורים לנו מחמת שאין בנו כח לבררם כלל. ולא זו אף זו, כי גם התורה מסרה בידינו שאנו יכולים לאסר על עצמנו כל דבר שנרצה ואפלו בהנאה, כי הברור הוא בבחירת האדם וכל העולם ומלאה נתן ה' לבני אדם, והכל בבחירת האדם לבררם ולהעלותם או להפך, חס ושלום. ועל־כן כשאדם רוצה לאסר על עצמו איזה דבר אפלו בהנאה - היכלת בידו, כי הדבר ברשותו לסלק ידו ורשותו מאיזה דבר שיהיה עליו כמו אסור, ואזי אינו מבררו, ועל־כן כשאוסר הדבר בהנאה ממילא נפקע השעבוד, כי עקר השעבוד הוא בבחינת 'ברור', וכשאוסרו בהנאה אין בו ברור ואין חל עליו השעבוד, כי עקר שעבוד הנכסים הוא בשביל לשלם לבעל־חוב, שזהו בחינת החזרת המלכות לשרשה כנ"ל, שזהו בחינת ברורים שעולים כל הברורים למעלה, ועל־כן כשאוסר בהנאה אין בו ברור.

ועל־כן מפקיע מידי שעבוד כמו קדשת הגוף שמפקיע מידי שעבוד, מחמת שכבר עלה למעלה לבחינת קדש בחינת 'אין' על־ידי ההקדש, ואין חל עליו שום שעבוד, כמו כן להפך, אסור הנאה מפקיע מידי שעבוד, כי אין בו ברור מאחר שאסור בהנאה, והכח ביד הלוה להקדיש או לאסר בהנאה ולהפקיע השעבוד אף־על־פי שכל נכסיו משעבדים להמלוה, בפרט בשעשאו אפותיקי, אף־על־פי־כן יש כח ביד הלוה על זה, כי עקר הברור של כל הדברים תלוי בבחירת האדם, בבחירתו דיקא, כידוע. ועקר הברור הוא בבחינת 'לוה', כי שם עקר הברור בבחינת 'מעוט הירח' שהוא בחינת עניות והלואה, ועל־כן שם עקר הבחירה, ועל־כן נתנו הבחירה להלוה להקדיש או לאסר אף־על־פי שעושה שלא כדין, אף־על־פי־כן הבחירה בידו על זה מאחר ששם עקר הברור, ועקר ההלואה היתה כדי לעזרו, כדי שיוכל לברר כנ"ל, ועקר הברור תלוי בבחירה דיקא, ועל־כן הבחירה ביד הלוה על זה כנ"ל, והבן הדברים היטב: