# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/2561/63/1/

על־פי המאמר 'אחוי לן מנא דלא שויא לחבלה' וכו', עין שם כל המאמר בלקוטי הראשון (סימן כה): והכלל, כי כל אדם צריך לשבר את המדמה שהוא תאוות הבהמיות ולעלות אל השכל. וכשזוכה לשכל - צריך להוציא מתיקות שכלו מכח אל הפעל, ואחר־כך צריך להשתדל לזכות לשכל הנקנה. כי יש שכל בכח, ושכל הפעל, ושכל הנקנה, דהינו מה שאדם יודע הרבה דברים בידיעה אחת וכו'. ועקר קיומו של אדם לאחר מיתתו אינו אלא שכל הנקנה. וזה השארותיו לאחר מיתה וכו'. ודע, שבכל עולם ועולם ובכל מדרגה ומדרגה יש שם דמיונות אלו וכו'. וכשאדם נעתק ממדרגה למדרגה, אז צריך לו לילך דרך אלו הדמיונות, כדי להגיע אל הקדשה וכו', עין שם. ואי אפשר להכניע הקלפות והדמיונות וכו' שבכל מדרגה אלא על־ידי התגלות גדלת הבורא יתברך וכו', שנתגלה על־ידי צדקה שנותנין לעני הגון, שעל־ידי־זה נתגלין הגונין עלאין שיש בכסף וזהב וכו'. כי מקום הגונין אינן אלא אצל איש הישראלי בבחינת (ישעיה מט, ג): "ישראל אשר בך אתפאר", ועל־ידי צדקה שנותן מממונו - נתתקן כל ממונו, ונתגלין הגונין ומאירין. נמצא, הכלל, שעל־ידי ממון דקדשה, דהינו ממון ישראלי, הינו כשזוכין לתקן ולקדש ממונו על־ידי צדקה שנותנין לעניים הגונים, על־ידי ממון זה נתגלין הגונין עלאין שהם גדלת הבורא, ועל־ידי־זה זוכין לשבר הקלפות והדמיונות שבכל מדרגה ומדרגה, וזוכין לצאת בכל פעם מן המדמה ולעלות אל השכל וכו', כנ"ל: