# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/2561/63/2/

וזה בחינת (אבות ב, ב): טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון וכו'. כי התורה הוא השכל דקדשה, כי עקר החכמה והשכל הוא התורה הקדושה הנקראת "ראשית חכמה" (תהלים קיא), "ראשית דעת" (משלי א, ז), אבל אי אפשר לזכות לתורה שהוא השכל דקדשה כי אם כשמשברין תחלה המדמה והקלפה הקודמת לפרי בכל דרגא ודרגא כנ"ל. וזה אי אפשר כי אם על־ידי הגונין המאירין בכסף וזהב וכו', כנ"ל.

וזהו בחינת דרך ארץ שהוא משא־ומתן, כי עקר המשא־ומתן דקדשה צריך שיהיה בכונה זו, שיכון שיזכה על־ידי משא־ומתן זה להרויח ממון כדי שיוכל לעשות ממנו צדקה, ולהחזיק ידי תלמידי חכמים ועניים הגונים, כדי שיתגלה גדלת הבורא על־ידי ממונו, על־ידי הגונין שיאירו בהם כנ"ל, כדי שיזכה על־ידי־זה לעלות מדרגא לדרגא כנ"ל. כי כל אחד מישראל אי אפשר לו להיות עומד על מדרגה אחת, ובהכרח צריך שיעלה בכל פעם ממדרגה למדרגה, ובכל פעם שרוצה לעלות ממדרגה למדרגה, אזי מתגברין בכל פעם הקלפות והדמיונות שבכל מדרגה כנ"ל, וצריך להכניע אותם על־ידי הארת הגונין שבממון דקדשה. על־כן צריך לעסק גם בדרך ארץ, דהינו משא־ומתן כדי שיזכה להאיר הגונין שיש בכסף וזהב, כדי שיזכה על־ידי־זה לשבר הקלפה הקודמת לפרי, ואז יזכה לתורה, שהוא השכל דקדשה, כנ"ל.

וזהו טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון - כי התורה הוא השכל דקדשה שהוא הפך המדמה שהם תאוות הבהמיות, שמשם כל העוונות, רחמנא לצלן, אבל צריכין לזה דרך ארץ, שהוא משא־ומתן, שעל־ידי־זה מגלין הגונין שיש בכסף וזהב, שעקר הכנעת המדמה, שהוא בחינת עוון הוא על־ידי־זה כנ"ל. וזהו שיגיעת שניהם משכחת עון, כנ"ל: