# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/2561/63/3/

וזה בחינת קבלת התורה אחר יציאת מצרים, כי יציאת מצרים הוא בחינת שבירת המדמה שהוא בחינת 'מצרים ופרעה', שהם בחינת 'כח המדמה' שהוא כח בטל שזהו בחינת 'פרעה', כמו שכתוב (שמות ה, ד): "למה תפריעו את העם" וכו', כפרוש רבנו ז"ל במקום אחר (סימן סד), ועל־כן כשיצאו ממצרים זכו לרכוש גדול, והשם־יתברך הזהיר על זה את משה מאד, כמו שכתוב (שמות ג, כב): "דבר נא באזני העם וישאלו וכו', כלי כסף וכלי זהב ושמלת" וכו'. כי הכסף וזהב והעשירות הגדול שבא ליד ישראל בשעת יציאת מצרים, על־ידי־זה היה עקר הגאלה שהיא שבירת המדמה, שזה עקר הגאלה לשבר המדמה - שהוא בחינת 'גלות פרעה ומצרים', ולזכות אל השכל - שהוא בחינת קבלת התורה, שבשביל זה יצאו ממצרים, כמו שכתוב (שמות ג, יב): בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה.

נמצא, שיציאת מצרים - הוא בחינת שבירת המדמה, ולזכות אל השכל - שהוא קבלת התורה כנ"ל. על־כן הזהירם השם־יתברך שישאלו כלי כסף וכלי זהב וכו', כדי שיבוא הממון אל הקדשה כדי להאיר הגונין עלאין שיש בכסף וזהב המאירין אצל איש הישראלי דיקא, שעל־ידי־זה עקר שבירת המדמה שהוא בחינת יציאת מצרים, כנ"ל. ואז זכו אחר־כך אל קבלת התורה שהיא השכל דקדשה, והשכל יש בו שלש בחינות שהם: שכל בכח ושכל בפעל ושכל הנקנה, כנ"ל.

וזהו בחינת שהתורה משלשת בכל הבחינות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת פח:): 'בריך רחמנא דיהיב לן אורין תליתאה על יד תליתאה' וכו' (ברוך השם שנתן לנו תורה משלשת על ידי שלישי). כי התורה כלולה משלש בחינות הנ"ל, שהם בחינת שכל בכח ושכל בפעל ושכל הנקנה - שהם בחינת 'חכמה בינה ודעת', כי חכמה הוא בחינת שכל בכח, כידוע. כי חכמה היא בחינת 'כח השכל' לבד קדם שמתחיל להתבונן דבר בשכלו. ועל־כן נקרא חכמה שהוא בחינת 'כח־מה', הינו שכל בכח - שנקרא 'מה', כי עדין אין בו שום תפיסה. ובינה הוא שכל בפעל, דהינו מה שמתבונן בחכמתו ומוציא מתיקות שכלו מכח אל הפעל, ומבין דבר מתוך דבר, אבל אף־על־פי שכבר התחיל לעין ולהתבונן בשכלו ולהבין דבר מתוך דבר, אבל לא השיג תכלית מבקשו מה שרצה לפעל בשכלו. ואחר־כך כשזוכה ומשיג תכלית מבקשו, זה בחינת שכל הנקנה - שזהו בחינת 'דעת', כי דעת הוא השכל הנולד על־ידי החכמה והבינה, דהינו מה שהשיג וידע דבר על מכונו על־ידי תבונות שכלו.

וזה בחינת אורין תליתאה - שהם: מקרא, משנה, תלמוד, כי מקרא הוא בחינת שכל בכח - כי שם במקרא אין רואין תבונות השכל, רק שם השכל בכח. וצריכין להוציא השכל מכח אל הפעל, וזה בחינת 'משנה', ששם מפרשין כל ההלכות היוצאין מן המקרא, אבל עדין אין יודעין משם גמר ההלכה עד שזוכין לתלמוד, ששם מפלפלין, עד שמבקרין שמעתתא אלבא דהלכתא, עד שזוכין לידע גמר הפסק דין איך להתנהג ולקים מצוות התורה, שזהו בחינת שכל הנקנה - שזהו עקר הקיום וההשארה של האדם לאחר מיתתו, דהינו כשזוכה להתבונן בשכלו עד שיזכה לידע ולהשיג דבר על מכונו, דהינו שידע עצה טובה איך להתנהג בעבודת ה', כי 'לא המדרש עקר אלא המעשה' (אבות א, יז), דהינו מה שזוכין על־ידי תבונת שכלו להבין ולהשיג איזה עבדא טובה, איך לעשות ולהתנהג בעבודת ה', שזהו עקר קיום השכל, וזהו עקר ההשארה של האדם לאחר מיתתו - כשזוכה שנשאר ממנו עצות טובות ודרכים ישרים לעבודת ה', וכנ"ל: