# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/2561/63/5/

ועל־כן עקר סמיכה של הבעל־חוב הוא על קרקעות, ואין האפותיקי חל כי אם על קרקעות, אף־על־פי שעקר הפרעון של הבעל־חוב הוא במעות דיקא, כמבאר בפוסקים (חשן משפט, סימן קא, סעיף א), אבל עקר סמיכתו של הבעל־חוב הוא על קרקעות, שעליהם עקר השעבוד והסמיכה. כי כל ההלואות והחובות הם נמשכים על־ידי התגברות המדמה, חס ושלום, שהוא כח הבהמיות, שמשם נמשכין החובות וההלואות, שהם בחינת עבדים, בחינת (משלי כב, ז): "עבד לוה לאיש מלוה", ועבדות הוא בחינת 'בהמיות' שהוא כח המדמה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יבמות סב:): שעבדים הם עם הדומה לחמור, כמו שכתוב (בראשית כב, ה): "שבו לכם פה עם החמור" וכו'.

ועל־כן עקר פרעון החוב על־ידי כסף דיקא, כי לבטל ולסלק החוב הוא דיקא על־ידי ממון, שהוא בחינת 'גונין עלאין' שעל־ידי־זה מכניעין המדמה, שמשם כל החובות, כנ"ל.

אבל אף־על־פי־כן - עקר סמיכה של הבעל־חוב הוא על קרקעות שהם בחינת שכל הנקנה - כי כל זמן שאין זוכין לשכל הנקנה דקדשה אי אפשר לסמך על השכל, כי עדין יכולין הקלפות, חס ושלום, להתאחז בו ולקלקל השכל הזה. ועל־כן הכספים שהם בבחינת שכל בכח - צריכין שמירה יתרה, כמו שכתוב (דברים יד, כה): "וצרת הכסף בידך", כמו שאמרו רבותינו ז"ל. כי עקר הקיום והשמירה מן הקלפות והדמיונות הוא כשזוכין לשכל הנקנה, דהינו לזכות להשיג איזה עבודה על־ידי השכל, שזהו עקר השכל, כי 'לא המדרש עקר אלא המעשה', כמו שכתוב (תהלים קיא, י): "ראשית חכמה יראת ה'". שעקר החכמה לזכות על ידה ליראת ה', כמו שכתוב: "אז תבין יראת ה'" (משלי ב, ה). שעקר ההתבוננות הוא לזכות ליראת ה' שהוא בחינת 'שכל הנקנה', שהוא בחינת 'מעשים טובים', כמו שכתוב: "ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם" - ללומדיהם לא נאמר אלא 'לעושיהם', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות יז.). כי עקר הטוב והמתיקות של השכל הוא כשבא לידי מעשה, כי עקר הלמוד דקדשה הוא ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת לא:): "והיה אמונת עתיך חסן" וכו' (ישעיה לג, ו), שהם ששה סדרי משנה.

ואף־על־פי־כן 'אי איכא יראת ה' היא אוצרו, אין - ואי לא לא'. כי עקר האוצר והשמירה והקיום וההשארה של השכל הוא היראה, שהוא בחינת 'קיום התורה' במעשה, כי הכל תלוי ביראה, כמו שכתוב (דברים י, יב): "מה ה' אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה וכו', לשמר את מצות ה'" וכו'. כי יראה הוא בחינת שכל הנקנה - שהוא בחינת 'יעקב' שנקרא יראה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, כי שכל בכח ושכל בפעל ושכל הנקנה שהם בחינת 'חכמה בינה ודעת' כנ"ל, הם בחינת 'תלת אבהן' שהם אברהם יצחק ויעקב, כנודע. וכל זמן שלא בא השכל לידי מעשה, שהוא בחינת שכל הנקנה - עדין יש בו אחיזה לחיצונים חס ושלום, וצריכין שמירה גדולה מהם, ועל־כן אברהם יצא ממנו ישמעאל, ויצחק יצא ממנו עשו, כי הם בבחינת שכל בכח ושכל בפעל - ששם עדין יש להם אחיזה, אבל יעקב הוא בחינת שכל הנקנה, בחינת 'דעת', בחינת 'יראה', שהוא עקר קיומן וכללותן של האבות, כמו שכתוב באברהם (בראשית כא, יב): "כי ביצחק יקרא לך זרע" – 'ולא כל יצחק', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (נדרים לא.). כי עקר ההשארה והקיום של האבות שהם בחינת 'השכל' הוא בחינת 'יעקב', שהוא בחינת 'יראה', שהיא בחינת' כלליות התורה' שנקראת על שם יעקב, כמו שכתוב (דברים לג, ד): "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב":

ועל־כן קרקעות שהם בבחינת שכל הנקנה - הם נכסים שיש להם אחריות שעליהם עקר הסמיכה של הבעל־חוב שיסלק מחובו ועליהם חל האפותיקי, שהוא 'אפה תהא קאי', כי עקר הקיום הוא על בחינת שכל הנקנה - שהוא בחינת 'קרקעות', כנ"ל: