# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/2561/65-2/15/

על־פי התורה הנ"ל. ועל־פי מה שכתבנו למעלה יתבאר קצת רמזים בהלכות 'העושה שליח לגבות חובו', ובהלכות הרשאה שהם שיכים זה לזה, כמבאר שם בחשן משפט בסימן קכא וקכב. וזה לשון השלחן ערוך בתחלת סימן קכ"א: שלח לו חובו או פקדונו על־ידי שליח, אם אמר לו המלוה לשלחו על ידו ונאבד - פטור, אפלו לא אמר לו פה אל פה, אלא ששלח לו בכתב, שלח לי על־ידי פלוני ושלחם על ידו ונאבדו - פטור. והוא שיכיר שהוא כתב ידו וכו', ועין שם בסעיף א וסעיף ב וסעיף ג ובסעיף ד, עין שם:

כי כבר מבאר (לעיל אות א), שכל העבודות שהאדם עובד השם־יתברך, בפרט עבודת התפלה שהיא עקר עבודה שבלב, הכל צריכים לקשר להצדיק האמת שהוא בחינת המלוה הגדול - שצריכים לסלק לו כל החובות וההלואות שלווין ומקבלין ממנו בכל יום ובכל עת ובכל שעה, שהם כל ההשפעות שהאדם מקבל. והסלוק הוא על־ידי הכחות שהאדם מכניס בעבודתו, בפרט בתפלה, כשזוכה לקשר הכל להצדיק האמת שהוא בחינת המלוה הגדול - על־ידי־זה מקים בחינת סלוק כל החובות וההלואות שלוה ומקבל בכל עת וכו', וכנ"ל.

ולפעמים האדם רחוק מאד מהמלוה הגדול שהוא הצדיק האמת בעצמו, ואינו יכול לצאת ידי חובתו לסלק חובו הנ"ל, כי אם על־ידי שליח, שהם שארי צדיקים או כשרים ויראים המקרבים להצדיק המלוה הגדול הנ"ל, שאינו יכול לקשר עצמו להצדיק הנ"ל כי אם על ידם, שהם בחינת 'שליחים', ורוצה לסלק חובו על־ידי בחינת שליחות חוב ההלואה על־ידי שליח. אזי הדין, אם האמת שהוא שלוחו, כגון שאמר לו בפרוש שראוי לסמך עליו, או ששלח לו כתב ידו שהם בחינת התורות והחדושים נפלאים שגלה שכלם מסורים ביד שלוחו זה, אזי אפלו אם נאבדו בדרך קדם שבאו ליד המלוה הגדול - אין האחריות על הלוה וכבר נפטר מחובו. כי המלוה הגדול כחו גדול ועצום ויוכל למצא חובותיו בכל מקום שהם, ובלבד כשנשלחו על־ידי שלוחו הנאמן באמת, אבל אם שלחם על־ידי שליח שלא נשלח מהמלוה הגדול כלל, רק הוא בעצמו, עשאו לשליח בעצמו, כי נדמה אליו לאיש צדיק ונתקרב אליו, וקשר כל עבודתו אליו, כי סבר שיש לו כח להביא הכל לשרשו להמלוה הגדול, ובאמת לא נשלח ממנו כלל, ונאבד בדרך, אזי האחריות על הלוה, מאחר שבאמת לא נשלח מהמלוה הגדול כלל.

כי זה ידוע בכל הספרים, שבכל העבודה של האדם, ובפרט העבודות התפלה, צריכין זכות גדול שיוכל להעלות תפלתו למקום הצריך שתעשה התקון הצריך בכל העולמות, ובפרט בשרש נשמתו. וקדם שהתפלה והעבודה עולה לשם - יש לה סכנות רבות ועצומות בדרך מרבוי המקטרגים האורבים על הדרכים כידוע בספרים. על־כן עקר תקון העבודה, ובפרט עבודת התפלה היא על־ידי שמקשרים הכל להצדיק האמת שהוא בחינת המלוה הגדול כנ"ל, אבל זה הצדיק הגדול - רחוק מאד מאד מהעולם, עד שיש כמה וכמה שאינם יכולים להתקשר אליו בעצמו כי אם על־ידי שלוחיו, שהם אנשיו ותלמידיו האמתיים. ואז כל האחריות על המלוה בעצמו, אבל כשאינו נזהר ומניח עצמו לטעות ומקשר עבודתו למי שאינו שלוחו של המלוה הגדול כלל, אזי כל האחריות עליו בעצמו וכנ"ל: