# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/2561/65-2/16/

וזה בחינת דיני הרשאה. וזה לשון השלחן ערוך (בסימן קכב סעיף א): אף־על־פי שלוה ששלח למלוה חובו בצוויו על־ידי שלוחו ונאבדו, פטור. כמו שנתבאר. אם ירצה הלוה לא ישלחנו לו על־ידי שלוחו וכו', עד שיבוא בהרשאה וכו'. ועקר הדין הוא, שאין השליח יכול להכריח את הלוה להעמידו בדין, שיסלק לו חובו כי אם כשיש בידו הרשאה, אבל בלא הרשאה אף־על־פי שהוא באמת שליח שנשלח מהמלוה לגבות חובו, יכול הלוה לומר: לאו בעל דברים דידי את, ויבוא המלוה בעצמו ויתבעני בדין - הינו כי אפלו כשהוא באמת בחינת 'שליח' מהמלוה הגדול, דהינו שהוא באמת מאנשי הצדיק, והצדיק צוהו שישתדל לגבות חובותיו, דהינו שילך ויזהיר ויזכיר את הכל שיעסקו בעבודת ה', ובפרט בתפלה, שזה בחינת 'סלוק חובות ההלואה' כנ"ל, אף־על־פי־כן אין לו כח לדון את העולם בעצמו להכריחם בדינא ודינא שיסלקו החובות הנ"ל, כי לשפט ולדון את העולם שזהו בחינת ראש־השנה, שהוא יומא דדינא, אין כח לשום אדם כי אם להמלוה הגדול בעצמו, שיכול לאחז עצמו בכסא הכבוד שהם שרשי נשמות ישראל, שהוא דיקא יכול לעשות ראש־השנה, לדון את כל העולם לפי מקומם וכו', כמבאר שם היטב בהתורה הנ"ל.

אבל שאר בני אדם, אף־על־פי שהם בחינת 'שלוחיו' לא נעשו שלוחים כי אם לזרז ולהזכיר שיסלקו חובותם כנ"ל, אבל לא להכריחם ולדונם בדין ומשפט, כי מי יודע מקום של כל אחד ואחד, איך לדונם ולשפטם לפי מקומם, כי זה - אין יודע כי אם הצדיק האמת המלוה הגדול בעצמו, שיכול לעשות ראש־השנה וכו', כמו שמבאר שם, עין שם היטב. ועל־כן אין להשליח כח לתבעם בדין ומשפט, כי אם כשבא בהרשאה בפרוש על זה, וגם הוא נקרא אשר "לא טוב עשה בעמיו", כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבועות לא.) ומבאר בשלחן־ערוך (סימן קכג, סעיף טו): "ואשר לא טוב עשה בעמיו" (יחזקאל יח, יח), זה הבא בהרשאה וכו', כי אין מי שיוכל לשפט ולדון את העולם כי אם בחינת המלוה הגדול בעצמו, שהוא יכול לעשות ראש־השנה, כנ"ל, כי הוא יודע לדון הכל לכף זכות בחסד וברחמים גדולים לפי מקומם, כי הוא יודע מקום כל אחד ואחד וכו'. אבל מי שהוא בבחינת 'שליח' - אינו יכול לדון ולשפט כלל, כמבאר שם היטב בהתורה הנ"ל, שאין מי שיוכל לשפט את העולם כי אם מי שהוא בבחינת מקומו־של־עולם וכו'. ויותר מזה מבאר בסוד נוראות המעשה השיכה לתורה הזאת הכתובה ברמז בעלמא מעט ראשי פרקים בספר חיי מוהר"ן (סימן פד):