# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/2561/65-2/17/

ועל־כן לא נתרצה משה רבנו בשליחות השליח כשאמר השם־יתברך (שמות כג, כ): "הנני שלח לפניך מלאך" וכו'. ובקש משה ואמר (שם לג, טו): "אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה" וכו'. והשם־יתברך הודה לו ואמר לו (שם פסוק יד): "פני ילכו והנחתי לך" וכו', כי אין מי שיכול לשפטנו ברחמים וחסד כי אם השם־יתברך בעצמו, שהוא מקומו־של־עולם. וכן הצדיק האמת בחינת 'משה' הנכלל בו וכו', כנ"ל. וכמו שפרש רש"י שם על פסוק (שם כג, כא): "השמר מפניו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם" - 'כי אין בידו לסלח, כי הוא רק שליח' וכו', הינו כנ"ל, ועל־כן כשנתרצה השם־יתברך למשה שלא ישלח שליח, רק שילך בעצמו עם ישראל, אז גלה לו מדת טובו ורחמיו המרבים שאינם כלים, כמו שכתוב (שם לג, יט): "אני אעביר כל טובי על פניך וכו', וחנתי וכו', ורחמתי" וכו', אז אמר לו (שם כא): "הנה מקום אתי", שדרשו רבותינו ז"ל (בראשית־רבה סח, ט) מזה: - 'שהקדוש־ברוך־הוא מקומו־של־עולם ואין העולם מקומו' וכו', הינו כי זה עקר גדל נפלאות רחמיו וחסדיו שאינם כלים לעולם, מחמת שהוא יתברך בחינת מקומו־של־עולם וכו', על־כן הוא יודע מקום כל אחד ואחד, ועל־ידי־זה הוא דן את הכל בחסד וברחמים גדולים, כמבאר שם היטב בהתורה הנ"ל, עין שם היטב: