# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/2561/65-2/18/

וזה בחינת (אבות א) משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה, ונסמך לזה מיד: הם אמרו שלשה דברים הוי מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סיג לתורה. כי זה ידוע במדרשים (שיר־השירים רבה ח, טו), ובכל הספרים מגדל קטרוג המלאכים על קבלת התורה, שאמרו (תהלים ח, ב): "מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים" וכו', וכן בבריאת אדם הראשון קטרגו המלאכים מאד ואמרו (שם פסוק ה): "מה אנוש כי תזכרנו" - 'בר נש דאת עתיד למיברי עתיד למחטא קמך ולארגזא קמך' וכו' (זהר בראשית כה.) (האדם שאתה עתיד לברא - עתיד לחטא ולהרגיז לפניך).

וכל זה הוא בחינת מה שכתב אדמו"ר ז"ל בתחלת התורה הזאת, שהמלאכים מתקנאים ומתגרים מאד בהאדם שנברא שיהיה לו ממשלה עליהם, כי מגדל הקנאה קטרגו על בריאתו, ואחר־כך קטרגו על משה כשרצה לקבל את התורה. וכן בכל אדם ובכל זמן הם מקטרגים ומתגרים בכל אחד, בפרט במי שרוצה לכנס בעבודת ה' להתנדב אליו יתברך, שעל־ידי־זה יכול לבוא לזה התכלית שבשבילו נברא, שיהיה לו ממשלה עליהם, הם מתגרים ומתקנאים בו מאד ורוצים להפילו, חס ושלום. וכל מה שחותר יותר להתקרב להשם־יתברך - הם מתגרים בו ביותר. ומזה באים כל הנפילות וההתרחקות של רב בני אדם, בפרט בדורות הללו בעקבות משיחא, כי כל כח של היצר־הרע וחילותיו שמתגרים על כל אדם באיזה בחינה שהוא - הכל נמשך מקטרוג המלאכים הנ"ל. ומי שהוא איש חיל ורוצה לחוס על חייו ותכליתו הנצחי הוא מתגבר כארי ועז כנמר בכל פעם, ואינו מניח עצמו לפל בכל פעם, אבל עקר ההתגברות הוא על־ידי כל מה שנאמר בהתורה הנ"ל, עין שם, דהינו שיאחז את עצמו בכסא הכבוד, שהוא שרשי נשמות ישראל, שזהו בחינת (איוב כו, ט): "מאחז פני כסה" וכו', הנאמר במשה כשקטרגו עליו המלאכים בשעת קבלת התורה וכו'.

ולזכות לזה צריכים לכל התקונים הנאמרים שם, דהינו לתקן היראה שבלב על־ידי תקון השלש מדות שהם תאוות אכילה ומשגל וממון וכו', שנתתקנים על־ידי שמקבלים כראוי השלש רגלים וכו', ועל־ידי־זה זוכין להשפעת נבואה, ועל־ידי השפעת הנבואה זוכין לתפלה וכו', עד שזוכין לאחז בכסא הכבוד, ועל־ידי־זה יכולין לעשות ראש־השנה - לדון את הכל לכף זכות על־ידי שהוא בבחינת מקומו־של־עולם, שעל־ידי־זה יודע מקום כל אחד ואחד, ויכול לקים: 'אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו', וכנ"ל:

והנה לכאורה קשה להבין העצה שכתוב בתורה הזאת - לעמד כנגד קטרוג המלאכים על־ידי שיאחז עצמו בכסא הכבוד וכו', כי הלא זה בעצמו קשה עלינו מאד ביותר, ואם אמנם ברחמיו לא העלים מאתנו כל העצות והדרכים איך לזכות לזה, דהינו על־ידי שבירת השלש מדות הנ"ל, והעצה לשברם הוא על־ידי קבלת השלשה רגלים כראוי וכו', עד שזוכין להשפעת הנבואה וכו', עם כל זה גם העצות בעצמן קשים עלינו לקימם. [וכמו שכתבנו זה במקום אחר כמה פעמים (הלכות תחומין הלכה ה, אות לד)], ובפרט שבאמת כל התגרות המלאכים שמשם נשתלשל כל כחות היצר־הרע וחילותיו הוא בענין התאוות הנ"ל שהם: תאוות ממון, ומשגל ואכילה, שהם בחינת 'שלש משמרות', 'שלש מיני חשך' וכו', ובפרט גדל ההתגרות על התפלה כידוע רבוי הבלבולים מאד בשעת התפלה. ואם כן מאין יבוא עזרנו לעמד כנגד קטרוג המלאכים? שמהם כח היצר הרע שכורה שחת בכל עת על כל אדם להפילו ולהורידו מאד, חס ושלום.

ועל־כן באמת אין לנו על מי להשען כי אם על אבינו שבשמים, ועל כח הצדיק האמת שממשיך חדושי תורה בכל עת, חדושים אמתיים המביאין לידי מעשה, שזהו בחינת 'קבלת התורה בכל דור' בכל שנה ושנה, כידוע. כי זה הצדיק הוא בחינת 'משה' - שהוא עקר כלל קבלת התורה בכל דור, שהוא כבר נצח המלחמה וזכה לשבר כל התאוות הנ"ל וכו', עד שזכה לכל התקונים הנ"ל, עד שזכה לאחז עצמו בכסא הכבוד ולעשות ראש־השנה, שעל־ידי־זה נצול מקנאת המלאכים, עד שגברה ידו וחטף התורה לידו והורידה למטה ומסרה לישראל. ומגדל כחו העצום הוא מתגבר עד שיכול להציל את כל אחד ואחד מישראל הרוצה להתקרב אליו באמת - להצילו מקנאת המלאכים לבל יפילו אותו בשום אפן בעולם.

וזה על־ידי שיכול לעשות ראש־השנה על־ידי בחינה הנ"ל, דהינו שיכול לדון את הכל לזכות בחסד נפלא, על־ידי שיודע מקום כל אחד ואחד, כי הוא בבחינת מקומו־של־עולם וכו', כנ"ל. ועל־ידי־זה הוא מכניס את כל אחד לכף זכות באמת, ומוצא נקדות טובות בכל מדה ובכל תקון מהתקונים הנ"ל, אפלו בהגרוע שבגרועים, עד שיכול לזכות גם אותו לכל התקונים הנ"ל, עד שיזכה לפי בחינתו לאחז עצמו בכסא הכבוד, עד שלא יוכלו להפילו בשום אפן, כי הצדיק האמת לוחם בעדו מלחמת ה'. והעקר על־ידי שהצדיק זוכה להיות נכלל בבחינת מקומו־של־עולם, שעל־ידי־זה יודע מקום של כל אחד ואחד, שעל־ידי־זה יכול לעשות ראש־השנה, כנ"ל: