# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/2561/65-2/22/

וזה שנסמך מיד למשנה זאת: הם אמרו שלשה דברים, הוו מתונים בדין - הינו שצריכין להיות מתון בדין, לבלי לחטף לדון את חברו, כי "המשפט לאלקים הוא" (דברים א, יז), וצריכין להיות מתון מתון היטב היטב איך לדון את חברו, כי אי אפשר לדון את חברו כי אם כשהוא בבחינת מקומו־של־עולם וכו', כנ"ל.

וזהו והעמידו תלמידים הרבה - כי בודאי מי שהוא בבחינה זאת יכול להעמיד תלמידים הרבה, כי לא ירחק שום תלמיד, אף־על־פי שאינו כדאי לפי מעשיו לקרבו, אף־על־פי־כן ימצא בו איזה זכות ונקדה טובה על־ידי שהוא בבחינת מקומו־של־עולם, וכנ"ל.

וזהו ועשו סיג לתורה - כי אף־על־פי־כן הוא צריך לעשות סיג וגדר ומחצה לתורה, לרחק את מי שהוא להפך ממש, כי אף־על־פי שצריכין לדון את הכל לכף זכות לפי מקומו, אף־על־פי־כן מי שהוא חולק גמור, והעקר על־ידי שאינו מבטל גבהו וגאותו שעושה מעשה זמרי - כמו שיודע בעצמו, ואף־על־פי־כן מטעה את עצמו ואינו רוצה להכניע את עצמו נגד הצדיק האמת, מכל שכן כשחולק עליו ומבזה אותו, ואזי 'הבא לטמא פותחין לו', שמגרשין אותו מלהתקרב אל נקדת האמת על־ידי הסיגים והגדרים שעושה הצדיק בעצמו לתורתו, שלא יתקרב אליו זר.

ועקר ההתרחקות הוא מחמת הגסות והגאות, שהוא ההפך ממש מבחינת 'סיני' שהוא ענוה והשפלות, שמשם קבל משה את התורה ומסרה ליהושע וכו', וכו' לדורות עולם. אבל אף־על־פי־כן בהכרח הבחירה חפשיית, כי הכל נברא בשביל הבחירה. ועל־כן אף־על־פי שצריכין לדון את הכל לזכות, כדי להעמיד תלמידים הרבה, אף־על־פי־כן צריכין לעשות סיג לתורה - לרחק מי שראוי לרחקו מחמת גסותו עד אשר יכנע לבבו הערל ושב ורפא לו (ישעיה ו, י). וכן מובן בדבריו ז"ל בכמה מקומות, שהצדיק אומר תורתו בבחינה זאת - לקרב את מי שרוצה להתקרב ולרחק ההפך, בבחינת 'זכה נעשה לו סם חיים לא זכה' וכו', "כי ישרים דרכי ה'" (הושע יד, י), וכנ"ל: