# י

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/2561/65/10/

כי השם־יתברך מקומו־של־עולם (בראשית־רבה סח, ט), כי הוא יתברך למעלה מהמקום, ואין לו שום מקום בכל העולמות העליונים הרוחניים והזכים בתכלית זכות הרוחניות, עד שכל דרי מעלה שואלים 'איה מקום כבודו', אבל מאהבתו את ישראל שעקרם הם הצדיקים ששברו את תאותם, וזכו לכל התקונים הנ"ל - הוא מצמצם את עצמו, כביכול, עד שמשרה שכינתו בתוך הבית־המקדש, שבזה העולם הגשמי דיקא עד שנקרא מקומו, כמו שכתוב (תהלים קלב, ה): "עד אמצא מקום לה' משכנות" וכו', וכן כל הצדיקים הם מרכבתו של מקום (עין בראשית רבה מז, ו), כי זה עקר גדלתו יתברך שבוחר בעבודת הצדיקים, שהם בזה הארץ הגשמי דיקא, ומשם דיקא הם נכללים בו יתברך, שהוא מקומו־של־עולם, עד שנחשב שכאן בזה העולם דיקא הוא מקומו יתברך בבחינת (ישעיה ו, ג): "מלא כל הארץ כבודו", בחינת "מה נורא המקום הזה", בחינת "עד אמצא מקום לה'" הנ"ל.

ועל־ידי־זה הם יכולים לעשות ראש־השנה לדון את הכל לכף זכות, שעל־ידי־זה עקר התקון של בחינת 'פורים', שמצילים ישראל משפיכת דמים, שרצה המן, ימח שמו, להשמידם ולאבדם, על־ידי רבוי הקלקולים והקטרוגים שמצא עליהם. אבל הצדיק האמת בחינת 'מרדכי' - 'מר דרור', טרח ויגע ובזה עצמו בכל הבזיונות, כי מרדכי ידע את כל אשר נעשה (אסתר ד, א) - מראש ועד סוף, ועד היכן הדבר מגיע בכל דור ודור, בכל שנה ושנה, ויצא בתוך העיר ויקרע את בגדיו וילבש שק ואפר, ויזעק זעקה גדולה ומרה (שם), וכן הכניס בכל ישראל לצום ולזעק הרבה, כמו שכתוב (שם ט, לא): ודברי הצמות וזעקתם. כי הצדיק מבזה את עצמו, בבחינת (תהלים טו, ד): "נבזה בעיניו נמאס", אבל שאר בני אדם כלם חשובים בעיניו מאד, אפלו הגרוע והפחות מאד, כי הוא מקים בשלמות: 'אל תהי בז לכל אדם', כי הוא בבחינת מקומו־של־עולם - שדן את הכל לכף זכות כנ"ל, ועל־ידי־זה הציל את ישראל ונעשה תקף הנס של פורים בכל דור ודור ובכל שנה ושנה (אסתר ט, כא):