# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/2561/65/12/

וְעַל־כֵּן עָשָׂה הָמָן עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה (אֶסְתֵּר ה, יד) - לְקַלְקֵל וְלִפְגֹּם חַס וְשָׁלוֹם בִּבְחִינַת 'יוֹבֵל', שֶׁהוּא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, שֶׁאָז מַעֲבִירִין שׁוֹפָר תְּרוּעָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה - שֶׁהוּא הַהֵפֶךְ מִבִּזּוּי אֲנָשִׁים, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְלִפַּת עֲמָלֵק. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת בְּתֹקֶף כֹּחוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי נִתְהַפֵּךְ הַגַּלְגַּל עָלָיו וְתָלוּהוּ עָלָיו, כִּי "לֹא חָפֵץ בִּבְרָכָה וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ" (תְּהִלִּים קט, יז), כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, בְּחִינַת מָרְדְּכַי - רוֹצֶה לְזַכּוֹת אֶת הַכֹּל אֲפִלּוּ הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, כִּי הוּא מְקַיֵּם בִּשְׁלֵמוּת 'אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם' כַּנַּ"ל. אֲבָל כָּל זֶה, אִם זֶה הַבָּזוּי רוֹצֶה בְּתִקּוּנוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, אֲבָל כְּשֶׁזֶּה הַבָּזוּי אֵינוֹ חָפֵץ בְּבִרְכַּת תִּקּוּן שֶׁל הַצַּדִּיק, אַדְּרַבָּה! הוּא מְבַזֶּה וּמְחָרֵף אֶת הַצַּדִּיק בְּכָל הַבִּזְיוֹנוֹת וְשׁוֹפֵךְ דָּמוֹ בְּבוּשׁוֹת וּבִזְיוֹנוֹת רַבּוֹת, עַד שֶׁרוֹצֶה גַּם לִשְׁפֹּךְ דָּמוֹ מַמָּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, עִם כָּל הַנִּלְוִים אֵלָיו, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ הָמָן שֶׁבִּזָּה אֶת מָרְדְּכַי כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁלֹּא נֶחְשַׁב בְּעֵינָיו אֲפִלּוּ לִנְקֹם בּוֹ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אֶסְתֵּר ג, ו): וַיִּבֶז בְּעֵינָיו וְכוּ', כַּנַּ"ל. עַל־כֵּן אִישׁ כָּזֶה בְּוַדַּאי אָסוּר לְזַכּוֹתוֹ, וְאָסוּר לַחֲמֹל עָלָיו כִּי "הַבָּא לְהָרְגְךָ" וְכוּ'.

וּבָזֶה פָּגַם שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ שֶׁלֹּא שָׁמַר מִצְוַת ה' עַל־יְדֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא וְהֶחֱיָה אֶת אֲגָג וְכוּ', כִּי סָבַר שֶׁגַּם אוֹתוֹ אֵין לְבַזּוֹת, עַד שֶׁחָמַל עָלָיו וְעָבַר עַל מִצְוַת ה', כִּי שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ הָיָה קָטָן בְּעֵינָיו מְאֹד כִּי הָיָה נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים (שְׁמוּאֵל־א' י, כב), וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם פָּסוּק כז): "וַיִּבְזֻהוּ וְכוּ', וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ". אֲבָל בֶּאֱמֶת פָּגַם בָּזֶה גַּם־כֵּן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (יוֹמָא כב:), מִכָּל שֶׁכֵּן בַּמֶּה שֶׁהֶחֱיָה אֶת אֲגָג שֶׁמִּמֶּנּוּ יָצָא הָמָן, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁצְּרִיכִין לְקַיֵּם 'אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם' וְכוּ', אֲבָל זֶה הַמְבַזֶּה כָּל אָדָם וְרוֹצֶה לְאַבֵּד אֶת הַכֹּל - בְּוַדַּאי צְרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל לְהָרְגוֹ שֶׁלֹּא יַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת 'מִצְוַת זְכִירַת מַעֲשֵׂה עֲמָלֵק' - לִמְחוֹת זִכְרוֹ מִן הָעוֹלָם.

וְעַל־כֵּן מָרְדְּכַי תִּקֵּן כָּל זֶה, כִּי הוּא הָיָה מְקַיֵּם 'אַל תְּהִי בָז' וְכוּ', בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל, אֲבָל כְּשֶׁבָּא הָמָן לְיָדוֹ - נָקַם בּוֹ הַרְבֵּה, וְקִיֵּם (דְּבָרִים לג, כט): "וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ", כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (מְגִלָּה טז.). וְלֹא רָצָה לַחֲמֹל עָלָיו וְעַל בָּנָיו, וּבָזֶה תִּקֵּן פְּגַם שָׁאוּל שֶׁחָמַל עַל אֲגָג, כִּי אָסוּר לִסְמֹךְ עַל דַּעְתּוֹ נֶגֶד מִצְווֹת הַתּוֹרָה שֶׁצִּוְּתָה לִמְחוֹת אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, כִּי זֶה הַמְבַזֶּה כָּל אָדָם, וּכְשֶׁמִּתְגַּבֵּר, חַס וְשָׁלוֹם - הוּא מַכְנִיס בְּלֵב שְׁאָר בְּנֵי אָדָם לְבַזּוֹת כָּל אָדָם, כִּי בְּהִתְגַּבְּרוּתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם - מִתְפַּשֶּׁטֶת זֻהֲמַת קְלִפָּתוֹ בָּעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי צְרִיכִים לְשָׁרְשׁוֹ מִן הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר זִכְרוֹ בָּעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁתִּתְבַּטֵּל קְלִפָּתוֹ מִן הָעוֹלָם שֶׁמְּבַזֵּית הַכֹּל, כְּדֵי שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נוּכַל לְקַיֵּם 'אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם'. כִּי כָּל מַה שֶּׁמַּכְנִיעִין וְעוֹקְרִים יוֹתֵר קְלִפַּת הָמָן שֶׁמְּבַזֶּה הַכֹּל - כְּמוֹ כֵן מִתְגַּבֵּר כֹּחַ הַצַּדִּיק, שֶׁמְּקַיֵּם 'אַל תְּהִי בָז' וְכוּ' - שֶׁמְּכַבֵּד וּמְזַכֶּה אֶת הַכֹּל וּמַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת הַשּׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה וְיוֹבֵל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה דָּנִים אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת וְכוּ', וְכַנַּ"ל:
