# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/2561/65/13/

ועל־כן כל שונאי ישראל שכללותם הוא המן־עמלק, ימח שמם, כלם מתגרים על הבית־המקדש וארץ־ישראל, כמו שכתוב (תהלים עד, ח): "אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ". וכמו שפרש רש"י שם: 'מחשבה אחת להם, הראשונים כאחרונים להזדוג לפטרונם של ישראל תחלה וכו', שהרי "שרפו כל מועדי אל בארץ" וכו' פלשתים החריבו שילה, נבוכדנצר החריב בית ראשון, טיטוס החריב בית שני'. וכן המן ובניו, ימח שמם, בתחלת מלכות אחשורוש כתבו שטנה לעכב בנין בית־המקדש, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה יא.).

כי עקר השתוקקות של השם־יתברך הוא להשרות שכינתו למטה בארץ הזאת דיקא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא במדבר טז): 'מיום שברא הקדוש־ברוך־הוא את עולמו נתאוה לקבע דירתו בתחתונים' וכו', וכמו שכתוב (תהלים ח, ב): "ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ", ועקר מקומו, כביכול, בזה העולם, הוא במקום המשכן והבית־המקדש, כי שם נקרא מקומו בבחינת (שם קלב, ה): "עד אמצא מקום לה'" וכו', בחינת "מה נורא המקום הזה" - שכך היה רצונו יתברך בבריאת עולמו, שדיקא בזה הארץ הגשמי בתכלית הגשמיות - שם דיקא ימשיכו הצדיקים אלקותו למטה, עד שיהיה נכלל גשמיות המקום דיקא בבחינת למעלה מהמקום, בבחינת מקומו־של־עולם וכנ"ל.

אבל עקר בחינה זאת זוכים רק בארץ־ישראל ובית־המקדש, ששם עקר קדשת המקום, עד שנכללין דרך שם במקומו־של־עולם. ועל־כן התגרו השונאים להחריב הבית־המקדש ולהגלות את ישראל מארצם הקדושה, כדי לסלק שכינתו מהתחתונים, חס ושלום, שזה כל תשוקתו יתברך. ובאמת גרמו חרבן גדול וצרה גדולה, אשר על זה אנו צריכין לקונן הרבה בכל יום, על אשר גלינו מארצנו בעוונותינו ונחרב בית מקדשנו, אבל אף־על־פי־כן עדין לא אבדה תקותנו ותוחלתנו מה', כי "בעבדותנו לא עזבנו אלקינו, ויט עלינו חסד" (עזרא ט, ט) - בתקף מרירות גלותנו שנתן לנו צדיקי אמת בכל דור, שהם בחינת 'מרכבתו של מקום' - שהם ממשיכים אלקותו למטה בארץ הזאת גם בתקף הגלות, כי 'בכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם' (במדבר רבה ז, י), והכל בכח הצדיקים שבכל דור ודור, כי הצדיקים אוחזים בכסא הכבוד כנ"ל, שעל־ידי־זה נכללים במקומו־של־עולם מתוך העולם הגשמי הזה דיקא, כי זה כל מעלת הצדיקים הקדושים שזכו למה שזכו, שהכל היה מחמת שהם במקום גשמי כזה, ומקדשין עצמן כל־כך ופורשין עצמן מכל התאוות, עד שזוכין לאחז בכסא הכבוד, עד שנכללין מזה המקום שבארץ הגשמי הזאת דיקא, בבחינת מקומו־של־עולם, כנ"ל.

ועל־ידי־זה הם מגביהין את כל המקומות של זה העולם - שיהיה נכלל בבחינת מקומו־של־עולם. שזהו בחינת קבוץ גליות, בחינת והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים וכו'. כי הם דנים הכל לכף זכות על־ידי שהם בבחינת מקומו־של־עולם, ויודעין מקום כל אחד ואחד, ומגביהין כל אחד ממקומו הגשמי לבחינת למעלה מהמקום, ששם שרש מקומו של כל אחד ואחד, ועל־ידי־זה הכל יחזרו למקומם הקדוש לארץ־ישראל וירושלים ובית־המקדש בבחינת ובאו האבדים וכו' הנ"ל, והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים, ועל־ידי־זה בעצמו יזכו הצדיקים שיהיה להם ממשלה על המלאכים, שיהיה מחצתן לפנים ממלאכי השרת. כי המלאכים אינם יכולים כל־כך להכלל בבחינת מקומו־של־עולם, מחמת שלא היו במקום הגשמי של זה העולם, ולא נבחנו בנסיון בגשמיות המקום הארצי הזה, אבל הצדיקים שהיו במקום הגשמי של זה העולם ונבחנו ונצטרפו, על־ידי־זה דיקא יכללו בבחינת 'למעלה מהמקום' - עד שיהיה מחצתן לפנים ממלאכי השרת: