# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/2561/65/2/

אבל כשאינו מקים כל זה ומקבל כחות השפע לעצמו, ואינו משתדל לסלק ולהחזיר הכל לשרשו, להמלוה הגדול כנ"ל, אזי הוא בבחינת (תהלים לז, כא): לוה רשע ולא ישלם, ומזה הטעם בעצמו קרא דוד את הרשע בשם לוה רשע ולא ישלם, כי כל הפגמים כלולים בזה, כי כל מה שפוגם בהחיות והכח והשפע שמקבל, ואינו מחזירם לשרשו שהוא המלוה הגדול, הוא בכלל לוה רשע ולא ישלם וכנ"ל. וזהו לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן - הינו שהכתוב מתפלא ומתמיה על פגם ה לוה רשע שאינו משלם ומחזיר הכחות להמלוה הגדול, שהוא הצדיק האמת העוסק בתפלה כנ"ל, כי הלא ה צדיק חונן ונותן תמיד בלי הפסק כל ההשפעות טובות, ותכף כשתחזיר ותשלם ותסלק לו הכחות, תכף ומיד הוא חוזר ומשפיע לך בכפלי כפלים כנ"ל, ואיך תעז פניך בפני בעל־חובך המלוה הגדול, שהוא ה צדיק, החונן ונותן לך כל ההשפעות תמיד, לבלי להשתדל לטובתך להחזיר לו כל הכחות תמיד, על־ידי תפלה וצדקה וכו', כנ"ל. וזה שכתוב שם באותו המזמור בסמוך בשבח הצדיק: כל היום חונן ומלוה וכו', כי הצדיק הוא בחינת 'המלוה הגדול' הנ"ל, שהוא חונן ומלוה כל היום תמיד בלי הפסק, וכנ"ל.