# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/2561/65/3/

וכל ההלואות שבעולם נמשכין מזה, מפגם הנ"ל, שעל־ידי שפוגם בבחינה הנ"ל, ואינו מסלק ההלואה להצדיק כנ"ל, על־ידי־זה בא לידי הלואה ממש שמכרח ללוות ממון מאחרים, כי בודאי כשעושין רצונו של מקום בשלמות - אין צריכין לבוא לידי הלואה כלל, אדרבא! הוא מלוה לאחרים, כמו שכתוב (דברים כח, יב): "והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה" וכו', והכל הוא בבחינה הנ"ל, כשזוכה לתפלה בשלמות על־ידי שמקשר תפלתו לצדיק הדור, שהוא בחינת המלוה הגדול, אזי הוא נכלל בו, ואז הוא זוכה גם־כן להיות מלוה ולא לוה, בחינת "והלוית וכו', ואתה לא תלוה". ולהפך - להפך הוא צריך להיות לוה על־ידי שפגם בבחינה הנ"ל, ולא החזיר כל הכחות להיות נכלל בהמלוה הגדול, וכנ"ל: