# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/2561/65/4/

נמצא, שכל ההלואות באים מפגם התפלה וכנ"ל, ופגם התפלה הוא על־ידי שלש עבודות המבארין שם בהתורה הנ"ל, שהם בחינת 'עבודה־זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים' וכו', עין שם, שהם נקראים עבודות הפך עבודת התפלה וכו', עין שם. ועל־כן הלוה נקרא בשם עבד, בחינת "עבד לוה לאיש מלוה", כי עקר ההלואה נמשך מפגם התפלה שנמשך על־ידי פגם שלש העבודות הנ"ל, דהינו פגם האמונה ופגם הברית וכו', ועל־כן עקר העבדות והשעבוד חל על הקרקע, כי שם מגיע עקר פגם העבודות הנ"ל, שמהם בא יגיעת וטרדת הפרנסה בחינת (בראשית ג, יט): "בזעת אפיך תאכל לחם", שהוא בחינת עבודה - שצריך לעבד ולעמל בשביל הפרנסה, שנמשך מחטא אדם הראשון שפגם בתפלה, ופגם בבחינת שלש עבודות הנ"ל שהם: עבודה־זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים, כמו שאיתא בזהר, שאדם הראשון בחטאו פגם בכל זה, עין שם. ועקר הפגם הגיע להקרקע, כמו שכתוב (שם ג, יז): "ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה" וכו' - שהם רבוי היגיעות שצריכין ביותר בעבודת האדמה. ועקר התקון הוא על־ידי תקון התפלה בשלמות כנ"ל, שעקר התקון על־ידי האדמה דיקא. כי משם, מעפר האדמה, משם דיקא צריכין להחזיר כל הכחות עד למעלה כנ"ל. כי השם־יתברך ברא הכל מראש ועד סוף בשביל האדם דיקא, שהוא עומד על הארץ הזאת. ועל־כן כל הכחות הנמשכין מדבר ה' ממעלה מעלה מדרגא לדרגא, שכלם בבחינת לווין זה מזה וזה מזה, כל פעלתם אינה נשלמת עד שמגיעין הכחות עד למטה, עד תכלית העפר הגשמי הזה כשצומחין הצמחים על־ידי הכחות, אז דיקא נשלם פעלות כל הכחות שקבלו ולוו זה מזה עד דבר ה', כנ"ל.

ואז דיקא יכולים להחזיר ולסלק כל ההלואות בבחינה הנ"ל, דהינו על־ידי שמחזירים כל הכחות לתוך התפלה שהיא בחינת 'דבר ה'', שמשם התחלת המשכת כל הכחות הנ"ל, ולשם צריכין להחזירם. אבל אין יכולים להחזירם לשם - שזהו בחינת סלוק ההלואה כנ"ל, כי אם כשמגיעים הכחות עד הארץ דיקא, ופועלים פעלתם בארץ להצמיח צמחים שהם חיות כל באי עולם, וכשבני אדם מקבלים ויונקים מאלו הצמחים שגדלו בארץ על־ידי כל הכחות הנ"ל, אז הם מחיבים להודות ולברך להשם־יתברך ולהתפלל אליו יתברך, ועל־ידי־זה הם מחזירים כל הכחות לשרשם כנ"ל, אבל כל זמן שלא באו והגיעו הכחות לארץ - עדין לא נשלם פעלתם. ועל־כן אי אפשר לסלק ההלואות, דהינו להחזיר כל הכחות לשרשם לדבר ה' כי אם כשמגיעים הכחות עד הארץ הגשמי, כנ"ל.

וזה בחינת (הושע ב, כג־כד): והיה ביום ההוא אענה נאם ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ, והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל, ועין הפרוש בפרוש רש"י ומצודות דוד, שפרשו: שכשהשם־יתברך משפיע בכחו לצק אל השמים מפלג הטוב התלויים במאמר, נחשב שעונה להם על בקשתם, שמבקשים תמיד לקבל השפע הטוב ממנו. וכן השמים כשמשפיעים כחם על הארץ נחשב שהם עונים להם.

ואחר־כך כשישראל מקבלים השפע מהארץ - נחשב שהארץ עונה להם, ואזי תכף צריכים ישראל להחזיר כל הכחות שקבלו מהארץ, והארץ קבלה מלמעלה מעלה להחזיר הכל לשרשם, שהוא דבר ה' על־ידי שיתפללו בכחות אלו, שעל־ידי־זה נכללים בבחינת המלוה הגדול - שהוא הבעל־תפלה שזוכה להכלל בדבר ה' כנ"ל, כי משם, מתפלה, שהוא דבר ה', נמשכו כל הכחות האלו, ולשם צריכים להחזירם. וכמו שתרגם יונתן על פסוק זה: והיה ביום ההוא אענה וכו' - 'ויהי בעדנא ההיא אקביל צלותכון אמר ה' אפקיד את שמיא' וכו' (ויהיה בעת ההיא אקבל תפלותיכם אמר ה' אפקד על השמים). וזה בחינת (ישעיה נה, י): כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וכו', עין לקמן. וזה בחינת (שם כד, טז): מכנף הארץ זמרת שמענו - 'מכנף הארץ' דיקא, כנ"ל.

וזה בחינת (תהלים סז, ז): ארץ נתנה יבולה יברכנו אלקים וכו', וייראו אותו כל אפסי ארץ, שדיקא כשהארץ נותנת יבולה - שמחזרת כל הכחות לשרשם, כמו שפרש אדמו"ר בסימן י"א (תנינא), ש יבו"ל הוא ראשי תבות (בראשית כד, סג): " ו' יצא י' צחק ל' שוח ב' שדה" וכו', עין שם, דהינו, שכל יבול הארץ חוזרים ונותנים כחם לתוך התפלה, ואז דיקא וייראו אותו כל אפסי ארץ - שכלם יראים ממנו יתברך ומודים ומתפללים אליו, כי יראה בחינת 'תפלה', בחינת "אשה יראת ה' היא תתהלל", כמו שמובא במקום אחר (בסימן יד).

ולהפך, כשקין פגם בכל העבודות הנ"ל, שהם: עבודה־זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים, כי הרג את הבל - זהו שפיכות דמים. וקנאתו היה על התאומה יתרה - זהו גלוי עריות. ואמר להשם־יתברך, "לא ידעתי, השמר אחי אנכי"?! וגנב דעת העליונה - זהו בחינת פגם אמונה שהיא בחינת עבודה־זרה. על־כן נאמר בו (שם ג, יז): "ארורה האדמה בעבורך", "כי תעבד את האדמה לא תסף תת כחה לך" (שם ד, יב). זהו עקר הפגם והקלקול העצום המגיע על־ידי פגם שלש העבודות הנ"ל, שעל־ידי־זה פוגמים בתפלה, שעל־ידי־זה אין האדמה נותנת כחה להאדם - להחזיר הכל לדבר ה' לסלק כל ההלואות כנ"ל, בבחינת ארץ נתנה יבולה, בחינת "ויצא יצחק לשוח בשדה" וכו', שפגם בזה על־ידי פגם שלש העבודות הנ"ל שהם מפסידין את התפלה, נאמר בו ההפך מזה ממש שהוא: "כי תעבד את האדמה לא תסף תת כחה לך", וכנ"ל: