# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/2561/65/7/

וזה בחינת הקדש, חמץ ושחרור מוציאין מידי שעבוד (יבמות מו.), כי אלו השלשה הם בחינת תקון שלש העבודות הנ"ל שמפסידין את התפלה, שמשם בא השעבוד והעבדות כנ"ל, כי הקדש זה בחינת תקון האמונה, שהיא בחינת קדש, כמו שכתבנו במקום אחר, בחינת (הושע יב, א): "ועם קדושים נאמן". כי הקדש הוא בחינת עבודות הבית־המקדש שמשם עקר עלית התפלה. כי 'הקדש' הינו קדשת הגוף, כגון שור לקרבן, שהוא עבודות הבית־המקדש, ששם עקר האמונה, שהוא כלליות הקדשה, בחינת (שמות טו, יז): "מקדש ה' כוננו ידיך", בחינת (שמות יז, יב): "ויהי ידיו אמונה". ועל־כן שם עקר עליות התפלה, כמו שכתוב (ישעיה נו, ז): "כי ביתי בית תפלה". כי תקון התפלה על־ידי אמונה, שהוא הפך העבודה־זרה והכפירות, שהם בחינת עבודה דסטרא אחרא שמפסיד התפלה, כנ"ל.

וחמץ הוא בחינת תקון גלוי עריות - שהוא סטרא דמותא, בחינת "רגליה ירדות מות" (משלי ה, ה) - שהוא בחינת אסור חמץ, בחינת (שמות יב, כ): "כל מחמצת לא תאכלו" - 'תמן חמץ תמן מת', כמו שאיתא בזהר הקדוש (פנחס רנא:). כי עקר זאת התאוה באה על־ידי חמוץ המח שהוא בחינת חמץ, כמובא בהתורה 'בחצצרות' (סימן ה). ועל־כן אסור חמץ בפסח, שהוא להכניע ולבער חמוץ המח, לבטל זאת התאוה - זהו בחינת תקון גלוי עריות.

ושחרור זה בחינת 'אל תהי בז לכל אדם' (אבות ד, ג), שהוא הפך שפיכת דמים, כמו שמבאר שם, כי אינו מבזה וממאס אפלו את עבדו בבחינת (איוב לא, יג): "אם אמאס משפט עבדי" וכו', כי בודאי כשמשחרר עבדו הוא בשביל איזה נחת רוח שעשה לו, ואפלו שעבדו משעבד לו, ואף־על־פי־כן אינו מבזה אותו ומשחררו - שזהו בחינת 'אל תהי בז לכל אדם'. נמצא, שאלו השלשה - הקדש וחמץ ושחרור, הם ההפך משלש עבודות הנ"ל, שהם מפסידין עבודות התפלה. על־כן הם מפקיעין מידי שעבוד שבא על־ידי פגם התפלה, שבא על־ידי שלש עבודות הנ"ל, שמשם עקר השעבוד, וכנ"ל: