# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/2561/65/8/

וזה בחינת פורים, שהוא להכניע ולבטל קלפת המן־עמלק בכל דור ודור בכל שנה ושנה, כי המן־עמלק, ימח שמם, הם ההפך מכל התקונים הנאמרים בהתורה הנ"ל שעל ידם זוכים לאחז בכסא הכבוד וכו', שעל־ידי־זה זוכים שתתקים ממשלתם על המלאכים, כמבאר שם, עין שם היטב מראש התורה עד סופה. כי עמלק כלול מכל הקלפות והסטרין אחרנין, שכל כחם נמשך מקנאת המלאכים שרוצים להפיל את האדם, חס ושלום, שלא תתקים ממשלתו עליהם, שמשם נמשך חטא אדם הראשון שגרם קלקול ומיתה לדורות - שהיה על־ידי קנאת המלאכים שהתקנאו בו הרבה על שהיו רואין גדלתו, שהיו המלאכים צולין לו בשר ומצננין לו יין ונתקנאו בו, עד שרכב הסמ"ך־מ"ם וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין נט:). וכן בכל דור ודור עקר כח הסמ"ך־מ"ם וחילותיו הרוצים להחטיא את האדם ולהפילו, חס ושלום, נמשך מקנאת המלאכים הנ"ל, ומשם יניקת עמלק שכלול מכל הקלפות שהם בחינת שרי השבעים עכו"ם שכלול מכלם, בחינת (במדבר כד, כ): "ראשית גוים עמלק", כמובא במקום אחר (סימנים ל, קלה), והוא חותר תמיד לקלקל כל התקונים המבארים שם, שעל ידם יכולין לאחז בכסא כבוד להנצל מקנאתם.

כי מבאר שם, שהתקון הוא על־ידי יראה, שהוא בחינת בנין ירושלים, שזוכין לזה על־ידי שלש רגלים שמכניעין השלש תאוות, שהם בחינת שלש משמרות של הלילה - שלשה מיני חשך, שהם: תאות ממון ותאות נאוף ותאות אכילה, ועמלק בהפך מכל זה, בחינת (דברים כה, יח): "ולא ירא אלקים", כי הוא מתגבר בתאות אכילה, בחינת (בראשית כה, ל): "הלעיטני נא" הנאמר בעשו שממנו יצא עמלק. ועל־כן חתר הבעל־דבר להכשיל את ישראל בפגם אכילה, שהוא מה שנהנו מסעדת אחשורוש (מגלה יב.), שעל־ידי־זה התגבר המן־עמלק. וכן תאות נאוף על ידו, בבחינת (דברים כה, יח): "אשר קרך בדרך", כידוע (עין פרוש רש"י שם). וכן תאות ממון בבחינת (קהלת ב, כו): "ולחוטא נתן ענין לאסף ולכנוס" וכו' - 'זה המן' (מגלה י:). וכמו שכתב אדמו"ר ז"ל בסימן נ"ו, בהתורה 'וביום הבכורים'.

והתקון לכל זה הם השלש־רגלים, שכלם הם זכר ליציאת מצרים. ועמלק הוא ההפך מהשלשה־רגלים, כי הוא שכופר ביציאת מצרים. ועל־כן הוא הראשון שבא להלחם עם ישראל אחר שיצאו ממצרים באותות נוראות, כמו שכתוב (שמות יז, יח): "ויבא עמלק וילחם עם ישראל" וכו', וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא כי תצא ט): 'משל לאמבטי רותחת בא בן בליעל וקפץ לתוכה' וכו', כי הוא בן בליעל וחצוף ועז פנים כזה, אף־על־פי שרואה אותות ומופתים כאלה - אינו רוצה להכניע עצמו נגד האמת, והוא הפך עבודת התפלה שמכניע ומבטל רפואות הרופאים והדאקטורים. כי עמלק הוא בחינת כפירות וחקירות הפילוסופיא, שהוא הפך התפלה, כמו שמובא במקום אחר (סימן יט תנינא), כי הוא כלול מכל השלש העבודות שהם מפסידין עבודות התפלה שהם, עבודה־זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים, דהינו הפך 'אל תהי בז לכל אדם', כי הוא מבזה ומביש הכל, כי הוא כופר גדול שהוא בחינת עבודה־זרה. וכן גלוי עריות נמשך ממנו, כנ"ל.

וכן שפיכת דמים כי בא להלחם עם ישראל בחנם ולשפך דמם, חס ושלום, כי הוא מבזה כל אדם ואין שום אדם נחשב בעיניו, אפלו העכו"ם ואמות העולם, כי אם היה נחשב בעיניו לכלום איזה אדם שבעולם - בודאי לא היה בא להלחם עם ישראל, אחרי שפרעה וחילו שהיה מלך אדיר וחזק כזה, נכנע ונפל לפני ישראל כל־כך, ופה שאמר (שמות ה, ב): "מי ה'" וכו', אמר (שם ט, כז): "ה' הצדיק" וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסיקתא יט). אבל עמלק ברשעתו הגדולה, לא די שהיה שונא ומבזה את ישראל, אף גם פרעה וכל האמות היו מבזין בעיניו ולא היו נחשבין בעיניו לכלום, ואמר בלבו: פרעה ועבדיו הם נבזים ושפלים וחסורי דעה שהכניעו עצמן נגד משה, אבל הוא חכם ומבין ביותר, ואינו מכניע דעתו אל האמת והאמונה להאמין בשום אות ומופת וכו', עד שבא להלחם עם ישראל. וזה עקר בחינת קלפות המן שבזה הכל, כי לא די שהוא משקע בכל תאוות רעות, אף גם הוא מבזה הכל, כאלו אין שום אדם שיהיה לו דעת נגדו, בחינת (ישעיה לג, ח): "לא חשב אנוש", וכמו שכתוב בהמן (אסתר ג, ו): "ויבז בעיניו לשלח יד במרדכי לבדו, ויבקש המן להשמיד" וכו', הרי שהיה מרדכי הצדיק מבזה בעיניו כל־כך, עד שלא נחשב בעיניו אפלו להנקם בו לבדו להרגו ולאבדו, כי כל־כך היה מבזה בעיניו, ועל־כן רצה להתגבר "להשמיד ולהרג ולאבד את כל היהודים" (שם ג, יג), דהינו שפיכת דמים שהוא ההפך מבחינת 'אל תהי בז לכל אדם', כי הוא בזה הכל ביותר, וכמבאר ברשעת המסירה שלו כמה בזה את ישראל, כמו שכתוב: "ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים" וכו', וכמבאר בגמרא (מגלה יג:) ומדרשים (אסתר רבה ז, יב).

ועל־כן עקר פגם הכסא־כבוד על ידו, בבחינת (שמות יז, טז): "כי יד על כס יה" - 'שאין השם שלם וכסא שלם עד שימחה זכר עמלק' (מדרש תהלים ט). כי עמלק הוא בחינת פגם הכסא־כבוד, על־ידי שהוא מתגבר להחטיא את ישראל לקלקל, חס ושלום, כל התקונים הנ"ל, שעל ידם אוחזין בכסא הכבוד שהוא שרשי נשמות ישראל שעל־ידי־זה שלמות הכסא, כי כל מה שישראל אוחזין שם ביותר ומקשרין עצמן לשם - מאירין יותר שרשי הנשמות ונשלם ונגדל הכסא כבוד ביותר, כי "ברב עם הדרת מלך" (משלי יד, כח), ועל־כן מתחלת המגלה לספר מכסא מלכות של אחשורוש, כמו שכתוב (אסתר א, ב): "כשבת המלך על כסא מלכותו". כי כסאו של אחשורוש, שהוא מלכות הרשעה, הוא ההפך מכסא דקדשה, כי "את זה לעמת זה עשה האלקים" (קהלת ז, יד), ועל־כן רצו להתגבר בכסא מלכות דסטרא אחרא שלא להניח את ישראל לאחז בכסא הכבוד, ועל־כן אז הכשילו אותם בכל הקלקולים הנ"ל, שהחטיאום בסעדתו של אותו רשע, שאז התקלקלו בזנות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (אסתר ז, יג). וכן פגמו באמונה על־ידי שהשתחוו לצלם של נבוכדנצר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה יב.). הכל כדי לקלקל, חס ושלום, התקונים הנ"ל, כדי שלא יוכלו להתאחז בכסא הכבוד, וכנ"ל: