# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/2561/65/9/

והתקון היה על־ידי מרדכי, שהוא בחינת (שמות ל, כג): "מר דרור" (מגלה י:) - 'מרי דכיא', שהוא בחינת הצדיק האמת שיכול לעשות ראש־השנה, שהוא דן את הכל לכף זכות, שהוא ההפך מבזוי אנשים, כי הוא מקים 'אל תהי בז לכל אדם', וחותר בכל כחו להוציא את הכל מחרפות ובזיונות ולהכניסן לתוך כבוד דקדשה, כי הוא מקים 'אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו', וכמו שכתוב שם (בהתורה הנ"ל, אות יד), עין שם. כי "מר דרור בשמים ראש", שהוא שמן המשחה - על־ידי־זה מעלין כל הדברים לתוך הכבוד דקדשה, כי על־ידי שמן המשחה נמשחו כל עבודת המשכן וכליו וכל הכהנים והמלכים - שכלם קבלו כבודם ויצאו מחל לקדש, מבזוי לכבוד, על־ידי שמן המשחה שמקדש הכל, כי כל הכבוד דקדשה היה במשכן, כמו שכתוב (תהלים כו, ח): "משכן כבודו", וכתיב (שמות מ, לד): "וכבוד ה' מלא את המשכן". וכן הכהנים ובגדיהם שהיו "לכבוד ולתפארת" (שם כח, ב) - כלם נתקדשו וזכו לכבודם על־ידי שנמשחו בשמן המשחה (שם כט, כא), ועל־ידי־זה היה להם כח לכפר על ישראל - על־ידי הקרבנות שהקריבו במשכן, שעל־ידי־זה בטלו מישראל כל הבזיונות והחרפות והבושות, שהם העוונות, והעלו את הכל מבזיון לכבוד, והכל היה על־ידי שמן המשחה, שעל־ידי־זה היה כל קדשתו.

וכן כל הכבוד של המלכים של ישראל היה על־ידי שמן המשחה. ועל־כן הגואל־צדק נקרא בשם 'משיח' על שם שנמשח בשמן המשחה, כי משיח יעסק בזה ביותר - להעלות הכל מבזיון לכבוד, ולקים בתכלית השלמות 'אל תהי בז לכל אדם' - לבלי לבזות שום אדם שבעולם, רק לעסק עם הכל לתקנו, להעלותו מבזיון לכבוד דקדשה, כמו שכתוב (תהלים עב, יג־יד): יחס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע, מתוך ומחמס יגאל נפשם וייקר דמם בעיניו - 'וייקר' דיקא, הפך 'ויבז' וכו', ועל־כן הוא נקרא ביותר מהכל על שם שמן המשחה, כי נקרא 'משיח' כנ"ל, כי זה עקר בחינת שמן המשחה שמעלה הכל מבזיון לכבוד דקדשה וכנ"ל, ומשם היה שרש מרדכי הצדיק בחינת "מר דרור בשמים ראש" של שמן המשחה, שזה הפך המן שהיה מבזה את הכל, כי הוא משתדל להעלות את כל אדם מבזיון לכבוד כנ"ל, כי הוא אוחז בכסא הכבוד על־ידי שהתגבר להכניע ולשבר כל התאוות ולתקן כל הקלקולים הבאים על־ידי קלפת המן־עמלק כנ"ל, עד שזוכה לבחינת (שמואל־א' ב): "כבוד ינחלם" וכו', שעל־ידי־זה הוא בבחינת מקומו־של־עולם, ויכול לעשות ראש־השנה - לדון את הכל לכף זכות, שכל זה הוא בחינת המשכן שנמשח בשמן המשחה, שהוא בבחינת קדשת הבית־המקדש - ששם עקר המקום דקדשה בחינת (בראשית כח, יז): "מה נורא המקום הזה", כי שם נכללין בבחינת למעלה מהמקום, כי שם עקר הדבקות והכלליות להכלל בו יתברך שהוא למעלה מהמקום: