# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/508/61/1/

על־פי מה שכתב רבנו ז"ל (סימן קעג) שעל־ידי הכתב יכולין להכיר הנפש ופנימיות שרש הנפש בבחינת "אנכי" – א'נא נ'פשי כ'תבית י'הבית (אני בעצמי כתבתי ונתתי את התורה), שבהכתב נותן ומגלה הנפש וכו', עין שם:

ונראה לעניות דעתי, שזה בחינת שכל הקנינים והשעבודים - עקר גמר קנינם ושעבודם הוא דיקא על־ידי הכתב, דהינו על־ידי השטרות. וזה בחינת גט כריתות שהוא על־ידי כתב דיקא, כי איתא בדברי רבנו במאמר 'גזלה' (סימן סט), שעקר העשירות הוא בבחינת 'האשה', בבחינת 'נפש', כי כל הנפשות שרשם בעשירות. וזה בחינת 'כסף קדושין', כי הכסף היא שלמות נפשה ושרשה. ועל־כן נקנית על־ידי הכסף, עין שם. נמצא, שכל הקנינים שיש לאדם שהם העשירות שלו, כלם הם שרשי נפשו. וכל המשא־ומתן ומקח וממכר והלואות שבין אדם לחברו, כלם הם בבחינת 'הנפשות', שזה מוכר לו בחינת נפש כזו ולוקח ממנו תמורתו בחינת נפשות אחרים, וכמובא זה בדברי רבנו במקום אחר (סימן נד), עין שם.

ועל־כן על־ידי הדבור לבד ראוי לקים המשא־ומתן, כי הדבור הוא מקום מוצא הנפש, בבחינת (שיר־השירים ה, ו): "נפשי יצאה בדברו", וכמו שכתב רבנו ז"ל (בסימן קעג הנ"ל), ועל־כן כשמדבר ואומר שמוכר או נותן לו אותו הדבר, על־ידי־זה יוצא בחינת הנפש המלבש באותו הדבר, על־ידי־זה הדבור מרשות מוכר לרשות חברו בבחינת (שיר־השירים ה, ו): "נפשי יצאה בדברו", כנ"ל.

ועל־כן אסור לחזר מדבור ונקרא מחסר אמנה, ומכל שכן על־ידי הכסף שהוא שרש הנפשות כנ"ל. על־כן הוא קונה מדאוריתא, כי הכל תאבים אל הממון שהוא שרש הנפש. ועל־כן תכף שמקבל מחברו כסף בודאי הוא גומר ומקני לו הנפשות שיש באותן החפצים הנמכרים, כי כלם בטלים לגבי השרש שלהם, דהינו הכסף.

אך עם כל זה גמר וחזוק כל הקנינים הוא רק על־ידי הכתב, דהינו השטר, כי הכתב הוא בחינת פנימיות שרש הנפש כנ"ל. ועל־כן כשנותן לו כתב ומגלה דעתו ורצונו בהכתב שהוא מוכר או נותן לו איזה חפץ - אזי מוציא הדבר לגמרי מרשותו עם פנימיות שרשו, כי מגלה פנימיות שרש נפשו על־ידי הכתב שרוצה להוציא אותו הדבר מרשותו ולמסרו לאחר. נמצא, שעל־ידי הכתב נגמר ויוצא הדבר לגמרי מרשותו, ואין לו שום אחיזה ושיכות אצלו כלל, כי יוצא אפלו מפנימיות שרש נפשו על־ידי הכתב, שהוא מגלה שם פנימיות משרש נפשו שמרצה להוציאו, כנ"ל, ועל־כן חזוק וגמר כל הקנינים על־ידי הכתב כנ"ל, כי הוא תכלית גמר האחרון, כי קדם הכתב אף שמכר לו באחד מדרכי הקנין, עם כל זה אינו יוצא מפנימיות שרש נפשו כי אם על־ידי הכתב, כנ"ל.

וזה בחינת הגט כריתות, כי אף שנקנית לו בכסף, עם כל זה אחר־כך, אחר שנקנית לו - נכללין זה בזה ונשרשת בנפשו, ואי אפשר להוציאה לגמרי מפנימיות שרש נפשו כי אם על־ידי הכתב, דהינו הגט ששם מגלה פנימיות שרש נפשו שרצונו להוציאה, ואזי הוא כריתות לגמרי, כי שוב אין לה שום שיכות אצלו כנ"ל. ועל־כן נקרא 'גט כריתות' - כי אין שום דבר הכורת רק הכתב, ששם נתגלה פנימיות שרש הנפש, כנ"ל: