# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/508/61/2/

ועל־כן עקר השטר הוא בקרקעות (בבא־מציעא ד:) כי עקר העשירות הוא קרקעות ועקר שרשי הנפשות הוא בבחינת 'קרקעות', כי עקר העשירות הוא לנשים בבחינת (בראשית לא, טז): "כי כל העשר" וכו', כמו שכתב רבנו (סימן ס), עין שם וכנ"ל. ואשה קרקע עולם (סנהדרין עד:), כמובא שם, ועל־כן הקרקעות נקראין 'אחריות' (רש"י קדושין כו.). ופרשו שהוא מלשון 'ולא לאחריתי', דהינו בנים, כי הקרקעות עומדין לבניו, כי שם שרש נפשם, כי שרש נפשות בניו הוא בעשירות. ועל־כן הגוזל את חברו כאלו גוזל נפש בניו, כמו שכתב רבנו ז"ל שם במאמר 'גזלה' הנ"ל. ועקר שרשם הוא בבחינת 'קרקעות', שהוא בחינת אשה וכו'. וזה בחינת (בראשית א כד): "תוצא הארץ נפש חיה", כי שם כל הנפשות. ועל־כן נקראין אחריות, כי הם עומדין לבניו, כי שם שרש נפשם. ועל־כן הקרקעות - עקר הנחלה שמוריש לבניו, כי הירשה היא להשלים הנפשות שעקרם בקרקעות כנ"ל, וכמובא שם במאמר הנ"ל, וזה בחינת ירשה, עין שם. ועל־כן מחמת שעקר שרשי הנפשות הוא בעשירות של קרקעות, על־כן קשה להוציא הקרקע מרשותו כי אם על־ידי הכתב, ששם נתגלה הפנימיות וכו', כנ"ל, שעל־ידי־זה אפלו אשה יוצאת מבעלה, כנ"ל. וכן בהלואה שהלוה נשתעבד למלוה על־ידי הממון שלוה ממנו, וכל נכסיו משעבדין לו, אך אין נגמר השעבוד לגמרי בתקף שיוכל לטרף אפלו מלקוחות כי אם על־ידי הכתב, דהינו השטר כנ"ל, ועקר השעבוד הוא בקרקעות, כי על זה עקר הסמיכה, כי שם עקר שרשי הנפשות, כנ"ל: