# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/508/61/4/

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא מ.): 'סתם קנין לכתיבה עומד', כי קנין־סודר הוא קנין גמור, שעל ידו נקנה הכל, ואי אפשר לחזר (חשן־משפט, סימן רג, סעיף א), כי הדבור הוא בחינת 'מלכות', והוא מדרגה האחרונה שהחיצונים סמוכים לשם ויונקים משם והם עולם השקר, ועל־כן רגילים לחזר ולשנות הדבור מאחר שהוא סמוך להם כנ"ל, ועל־כן לא סמכה דעתא על הדבור, כי אף שהוא אסור גדול לשנות הדבור, עם כל זה הרבה נכשלים בזה, מאחר שהוא סמוך להם כנ"ל. אבל כשקונין בסודר הוא גמר הקנין ואי אפשר לשנות עוד, כי הבגדים הם נמשכין מבחינת בינה (פרי־עץ־חיים, תפלה, פרק ג), שהיא בחינת עלמא דאתי (זהר משפטים קטו:), שהוא כלו אמת ואין שם שום שנוי ושקר. והבגדים נמשכים משם רק בשביל זה, דהינו כדי לכסות על הקדשה שהוא בחינת אמת - שלא יתאחזו בהם החיצונים, שהם בחינת שקר, בסוד החשמ"ל, כמובא (בסימן לח). ועל־כן דרך להקנות על־ידי הבגד, דהינו קנין־סודר שהוא קיום וחזוק שלא לחזר עוד כנ"ל, כי הבגדים הם שמירה מן הסטרא־אחרא, דהינו השקר כנ"ל, כי הם מבחינת בינה עולם הבא שאין שם שום שקר, כנ"ל:

וזהו בחינת סתם קנין לכתיבה עומד - כי הכתב שהוא בחינת קול, נמשך מבחינת יד כותבת וכו', ומשם יוצא בחינת תורה שבכתב כמובא (תקוני זהר, תקון יח, לב:), ועל־כן הקנין־סודר שעל־ידי הבגדים שנמשך מבחינת בינה כנ"ל - עומד לכתיבה, כי משם יוצא בחינת הכתב כנ"ל. ועל־כן הקנין בעצמו יש לו גם־כן קול, כמו שמבאר בשלחן־ערוך, כי משם תוצאות הקול, בחינת קול שופר, כנ"ל:

ועל־כן נרמז הכתב שהוא פנימיות שרש הנפש במלת "אנכי", כמו שכתב רבנו ז"ל כנ"ל, בבחינת ' א נא נ פשי כ תבית י הבית' כנ"ל, כי "אנכי ה' אלקיך" וכו', זה בחינת עלמא דאתי כמובא, ומשם יוצא הכתב שהוא פנימיות הנפש, כנ"ל: