# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/508/62/2/

וזה בחינת הלואה, כי כשאחד עושה חסד עם חברו ומלוה לו, על־ידי־זה נעשה זה המלוה בבחינת 'המלוה' הנ"ל, שהוא הבעל־תפלה שכלם מקבלים ממנו והקבלה שמקבלין מהבעל־תפלה, דהינו מה שכל העולמות וכל צבא מעלה כלם יונקים ומקבלים כחם מהתפלה, הכל נקרא בשם הלואה כנ"ל, כמו שכתוב: 'כל כוכביא לווין דא מן דא' וכו'. ועל־כן כשאחד מלוה לחברו מעות או כיוצא בזה ועושה עמו גמילות חסד, על־ידי־זה שהוא מלוה לחברו, על־ידי־זה באתערותא דלתתא אתער לעלא, ואזי גם למעלה כל צבא מעלה כל אחד מלוה לחברו, דהינו שכל אחד משפיע לחברו עד העולם התחתון הזה שכל זה נקרא בשם הלואה כנ"ל, כי גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה [כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה מט:)]. וזה ידוע שעקר התעוררות השפע למעלה עד שתרד ממדרגה למדרגה עד למטה, עקרו נעשה על־ידי הצדקה, שכשם שבני אדם מרחמין זה על זה, ומשפיע אחד לחברו ונותן לו צדקה, כמו כן מתעורר השפע למעלה ומשפיעים גם למעלה כל המדרגות העליונות, וכל צבא מעלה מזה לזה ומזה לזה, עד העולם התחתון. ועל־כן צריכין לתן צדקה קדם התפלה (ארח־חיים סימן צב, סעיף י), כי על־ידי התפלה ממשיכין כל ההשפעות, כי התפלה היא שרש העליון של כל ההשפעות, כי כלם מקבלים משם, כנ"ל.

ועל־כן צריכין לתן צדקה קדם התפלה, כדי שעל־ידי הצדקה יהיה לו כח להמשיך ההשפעות למטה וגמילות חסד, דהינו הלואת חן גדולה יותר מן הצדקה, ועל ידה מעורר ביותר השפע שתרד מדרגא לדרגא עד למטה. כי המשכת השפע מה שכל צבא מעלה מקבלים זה מזה וזה מזה, נקרא בשם הלואה כנ"ל, 'כל כוכביא לווין דא מן דא' וכו'. ועל־כן על־ידי הלואה שמלוה לחברו גמילות חסד מעורר גם למעלה שגם כל צבא מעלה יהיו מלוין זה לזה וזה לזה, דהינו שכל אחד ישפיע לחברו שזהו בחינת הלואה כנ"ל. נמצא, שעל־ידי הלואה שאחד מלוה לחברו שהיא מצוה מן התורה, כמו שכתוב (שמות כב, כד): "אם כסף תלוה את עמי", ודרשו רבותינו ז"ל (מכילתא יתרו, פרשת בחדש יא): ש'אם' - זה חובה, על־ידי־זה הוא בבחינת 'המלוה הגדול' הנ"ל, דהינו הבעל־תפלה, כנ"ל: