# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/508/62/3/

ועל־כן 'כל נכסי הלוה משעבדים להמלוה ואפלו מה שמכר ונתן אחר ההלואה הכל משעבד להמלוה מדינא (חשן־המשפט, סימן ס, סעיף א), כי כל הלוקחים שלקחו מהלוה ובאים בכחו של לוה - כלם צריכים להחזיר כחם להמלוה בעת הפרעון, כמו שהבעל־תפלה שהוא המלוה הגדול - שצריכים כל העשבים להחזיר כחם לשרשם שהיא התפלה כנ"ל, ובשביל זה נקרא הכח שמקבלין כל צבא מעלה אחד מחברו, וגם הכח שיונקים ומקבלים העשבים מהכוכבים שעליהם, הכל נקרא בשם 'הלואה', כנזכר לעיל בשם הזהר. ולכאורה היא תמיה מה ענין שם הלואה לכאן, ומתי הוא הפרעון? כי הלואה עומדת לפרע.

אך באמת על־פי דברי רבנו הנ"ל הוא מכון היטב, כי הוא בחינת הלואה ממש ובאמת עומדת לפרע תמיד, כי כל הכחות וההשפעות שמקבלין כלם זה מזה וזה מזה, עד למטה הכל הוא רק בבחינת 'הלואה' כנ"ל, ועומדת לפרע, דהינו שכלם צריכים להחזיר ולהעלות כחם בעת התפלה, בבחינת (בראשית כד, סג): "ויצא יצחק לשוח בשדה" הנ"ל, שבשעת התפלה שהיא שרשם בחינת המלוה הגדול, אזי צריכים כל הכחות שנמשכו מלמעלה מזה לזה וכו', עד למטה כלם צריכים להחזיר כחם אל התפלה כנ"ל, וזהו בחינת פרעון כל ההלואות הנ"ל.

וזה בחינת עליות העולמות בשעת התפלה, כידוע (פרי־עץ־חיים, שער התפלה, פרק ו), כי כל הכחות כלם מלמטה עד למעלה כלם חוזרים לשרשם שהוא "דבר ה'", בחינת התפלה שהוא המלוה הגדול, שזהו בחינת פרעון כל ההלואות כנ"ל, ואחר־כך הוא חוזר הבעל־תפלה ומוריד השפע לכל העולמות עד למטה, ואזי הם חוזרים ונעשים לווין אצלו, כנ"ל.

ועל־כן כמו שהבעל־תפלה שהוא המלוה הגדול כנ"ל, יכול לטרף כל הכחות למקום שנמשכין - הוא יכול לטרף ולקח משם הכח ולהעלותו לשרשו, כי כלם מכרחים להחזיר כחם לשרשם שהיא התפלה כנ"ל, ולכל מקום שנמשכו הכחות מזה לזה ומזה לזה עד למטה, מכל מקום שהוא צריכים להחזיר הכח למעלה לשרשם, כנ"ל. כמו כן ממש כל הלקוחות שלקחו מהלוה - כלם צריכים להחזיר להמלוה בשעת הפרעון, כי כלם באים בכחו של לוה, ובשעת הפרעון הכל צריכים להחזיר כחם למלוה, כמו שצריכים כל הכחות של מטה להחזיר כחם לשרשם, שהוא התפלה שהוא המלוה הגדול, כנ"ל, אך שיש חלוק בין מלוה בשטר למלוה על פה, כי זה הכח שיוכל המלוה לטרף הכח ממקום שנמשך לשם, אפלו אם נמשך לרשות אחר, זה אי אפשר כי אם כשיש כח להמלוה, וכח המלוה הוא על־ידי השטר בעדים: