# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/508/63/1/

על־פי המאמר 'חותם בתוך חותם' סימן כב, עין שם, ומבאר שם, שאי אפשר להתקרב אל הקדשה כי אם על־ידי עזות דקדשה, בחינת הוי 'עז כנמר', כי יש עזי־פנים רבים שהם מונעין מהקדשה מאד, והם המנהיגים של שקר שעקר גדלתם והתנשאות שלהם הוא על־ידי עזות, כי 'עזות מלכותא בלא תגא' (סנהדרין קה.) וכו'. ואי אפשר להנצל מהם כי אם על־ידי עזות דקדשה, שכל מי שרוצה להתקרב באמת להשם־יתברך - בהכרח שיהיה לו עזות לעמד נגד עזותם של העזי־פנים שבדור, ואז יוכל להתקרב אל הקדשה, דהינו לצדיקים וכשרים אמתיים בבחינת (שמות טו, יג): "נהלת בעזך אל נוה קדשך", שהם כלליות השבעה רועים דקדשה שהם הצדיקים האמתיים, שהם ממשיכין האמונה לישראל וכו', ואז זוכין לתקן שני החותמות, שהם חותם הידין שנתתקן, וזו האמונה שזוכין על־ידי העזות דקדשה וכו', כמו שמבאר שם. ועל־ידי האמונה נשמר ונתתקן חותם הרגלין, שהוא בחינת תוכחה של מוכיחי הדור, שהם עושין שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, שהם בחינת רגלין וכו', כי אי אפשר לקבל תוכחה כי אם על־ידי האמונה, שהיא בחינת ידים לקבל על־ידי־זה התוכחה וכו', עין שם. ולזכות לעזות הוא על־ידי שמחה, שזוכין על־ידי בחינת נעשה ונשמע, שהם בחינת שני העדיים שהכתירו את ישראל בחורב וכו', עין שם כל זה היטב: