# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/508/63/2/

ובזה אפשר למצא רמז קצת למה שכתב רבנו ז"ל בספר האלף־בית החדש (ספר המדות, אות תוכחה, חלק שני, סימן ג) וזה לשונו: מי ששומע תוכחה ואינו נתקבל אצלו, ידע שיצטרך ללוות אצל אחרים, וסימן לדבר (משלי כט, יט): "בדברים לא יוסר עבד", וכתיב (שם כב, ז): "עבד לוה לאיש מלוה"', עד כאן ל שונו. והדברים עתיקים סתומים וחתומים מאד עד עת קץ, כי כל הדברים של האלף־בית החדש גבהו ונעלמו מאד מאד מעין כל חי, אך על־פי המאמר הנ"ל אפשר למצא איזה רמז קצת, כי זה שאין מקבל תוכחה - זהו מחמת פגם האמונה, שהוא בחינת חותם הידין, שעל ידה מקבלין התוכחה, וכשפוגמין באמונה שהוא חותם החיצון, נפגם חותם הפנימי שהוא חותם הרגלין, שהוא בחינת תוכחה. נמצא, זה שאינו מקבל תוכחה - בודאי פגם באמונה, ועקר פגם האמונה הוא על־ידי פגם העזות, שפגם בעזות דקדשה, כי אי אפשר לזכות לאמונה כי אם על־ידי עזות דקדשה, כמו שכתוב שם במאמר הנ"ל. וזה שפגם באמונה בודאי פגם בעזות דקדשה שעקר האמונה זוכין על ידו כנ"ל.

ועל־כן זה שאין נתקבל אצלו התוכחה שזהו על־ידי פגם האמונה שהוא פגם העזות דקדשה. נמצא, שפגם בעזות, ועל־כן ענשו שמכרח ללוות מאחרים, ונעשה "עבד לוה לאיש מלוה" ונכנע אליו, שזהו בחינת פגם העזות דקדשה, בחינת (בבא מציעא ג.) 'אין אדם מעז פניו בפני בעל־חובו', כי מחמת שפגם בעזות דקדשה ולא היה "עז כנמר" להעז נגד המלעיגים עליו בעבודת ה' ולבלי להתביש מהם כלל, רק שיהיה לו עזות גדול נגדם, ויהיה מצחו חזק לעמת מצחם כעמוד ברזל וכחומת נחשת, לבלי לשמע כלל לשום בלבול וליצנות של המלעיגים והמתלוצצים מדרכי התמימים והישרים, ואז אם היה לו עזות כזה שהוא עזות דקדשה היה זוכה להנצל ממנהיגים של שקר ולהתקרב למנהיגים אמתיים, והיה זוכה לאמונה שלמה על ידם כנ"ל, ועל־ידי־זה היה זוכה לקבל תוכחה, כי אי אפשר לקבל תוכחה כי אם על־ידי אמונה, אבל מאחר שפגם בעזות שעל־ידי־זה נפגם האמונה אצלו כנ"ל, ומחמת זה אינו זוכה לקבל תוכחה, על־כן ענשו שיהיה "עבד לוה לאיש מלוה" - שהוא בחינת פגם העזות, בחינת 'אין אדם מעז פניו בפני בעל־חובו', כנ"ל: