# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/508/63/3/

וזה שהזהירו רבותינו ז"ל מאד לבלי להלוות בלא שטר ועדים, כמובא בגמרא (שם עה:), שאפלו בערב שבת לא רצה להלוות בלא עדים ושטר וכו', כי מאחר שזה הלוה שבא לידי כך שמכרח ללוות מאחרים, שזה נמשך מפגם אמונה, פגם העזות כנ"ל, על־כן שכיח מאד שיבוא, חס ושלום, לידי איזה כפירה והכחשה, מאחר שנפגם העזות דקדשה והאמונה אצלו כנ"ל, על־כן יכול לבוא, חס ושלום, לידי הכחשה וכפירה שהוא הפך האמונה שצריכין לשא ולתן באמונה, כי עקר האמונה היא תלויה בממון, כשנשמרין מתאוות ממון, לבלי לגע, חס ושלום, בממון חברו אפלו כשוה פרוטה, ומאחר שזה שבא לידי הלואה - זה נמשך מפגם האמונה, שבא על־ידי פגם העזות דקדשה כנ"ל, על־כן יש חשש שלא יפגם באמונה לגמרי ויכחש בעמיתו, חס ושלום, שזהו הפך האמונה, והעקר הוא מחמת שנפגם העזות דקדשה אצלו כנ"ל, שעל־ידי־זה דיקא יכול לבוא לידי הכחשה, חס ושלום, שהוא פגם האמונה, כנ"ל: