# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/508/63/5/

וזהו: מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע, חזקה אין אדם מעז פניו בפני בעל־חובו - כי דיקא מחמת זה שפגם בעזות דקדשה עד שבא לידי הלואה שהוא בחינת (משלי כב, ז): "עבד לוה לאיש מלוה" - שמחמת זה אינו יכול להעז פניו נגד בעל־חובו, מחמת זה דיקא אנו חוששין שכופר לגמרי בממון חברו, כי עקר פגם האמונה הוא על־ידי פגם העזות, כנ"ל.

וגם על־פי פשוטו מבינים זאת, כי באמת אף־על־פי שבודאי אין ראוי להעז פניו בפני בעל־חובו, שעשה לו טובה כזה, אבל אם כן, וכי מפני זה שאינו יכול להעז פניו - יכפר לו לגמרי? כי בודאי זה שכופר ממון חברו על־פי רב הוא מחמת שאין לו לשלם, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל שם: אשתמוטי הוא דקמשתמיט, סבר עד דהוי לי זוזי ופרענא ליה - רק מחמת בושה שאינו יכול להעז פניו בפני בעל־חובו לומר: 'המתן לי עד שיהיה לי מעות', על־כן כופר בו לגמרי. נמצא, שמחמת בושה בא לידי עזות גמור לכפר בחברו, וזהו עקר פגם העזות דקדשה וכנ"ל, כי צריכים להפך ממש, שמאחר שאין לך לשלם, טוב לך אם תעז פניך נגד בעל־חובך ותסלק הבושה מפניך ותאמר לו: אמת שלויתי ממך וגמלתני טובה גדולה, אבל מה אעשה כי אין לי לשלם עכשו, המתן לי עד שיהיה לי ואשלם לך.

נמצא, שדיקא מחמת פגם העזות, מחמת שאינו יכול להעז פניו מחמת זה דיקא, כופר בו, וכנ"ל לענין העזות נגד השם־יתברך, כביכול, כי פגם העזות הוא פגם האמונה, כנ"ל, ועל־כן מחמת זה דיקא צריך לשבע, מחמת שאין אדם מעז פניו בפני בעל־חובו, שמחמת זה יכול לכפר לגמרי, מחמת בושה שזהו פגם העזות דקדשה, שעל־ידי־זה נפגם האמונה, וכנ"ל: