# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/508/63/8/

וזהו בחינת שקלים שנתקשה משה בהם, עד שהראה לו הקדוש־ברוך־הוא מטבע של אש ואמר לו: "זה יתנו" (במדבר־רבה יב, יג), ולכאורה הדבר תמוה, בשלמא קדוש החדש ומעשה מנורה שיך להתקשות עליהם, כי יש בהם חכמות גדולות ועמקות, אבל שקלים שצריכין כל אחד ואחד לתן מחצית השקל בכל שנה, מה קשוי הבנה שיך כאן?

אך באמת נתינת שקלים לכפר על בני ישראל הוא בחינת תקון העזות דקדשה, כי עקר העזות הוא בממון בחינת (משלי יח, כג): "עשיר יענה עזות", בחינת (שם יא: "הון עשיר קרית עזו", וישראל באו לידי חטא העגל, שהוא עזות גדול מאד, העקר היה על־ידי רבוי הזהב שהיה להם, כמו שכתוב (דברים א, א): "ודי זהב", וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לב.): 'מרב זהב שהשפעת להם' וכו', ושקלים שנותנין למעשה המשכן ולקרבנות צבור הם תקון חטא זה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל שעקר השקלים ונדבת המשכן היה לכפר על עון העגל. נמצא, ששקלים הם תקון העזות דקדשה, ועל זה נתקשה משה מאד, כי לכאורה היו צריכין להתרחק מהעזות עד קצה האחרון, מאחר שעל־ידי העזות באו לידי חטא זה.

ובאמת לא כן הדבר, כי אף־על־פי שצריכין להתרחק מהעזות מאד מאד, כי 'עז פנים לגיהנם', אף־על־פי־כן בהכרח צריכין עזות דקדשה, ואי אפשר להתקרב אל הקדשה כי אם על־ידי עזות דקדשה וכנ"ל. ועל־כן צריכין לשקל דרכיו מאד שיהיה לו עזות דקדשה דיקא, ואף־על־פי־כן לא יהיה נכשל, חס ושלום, בעזות דסטרא אחרא, וכמבאר שם בסוף המאמר הנ"ל, שעל זה התפלל התנא: יהי רצון שתבנה עירך במהרה בימינו - כי הם תרתי דסתרי אהדדי לכאורה, כי 'עז פנים לגיהנם' וכו', ובאמת בקדשה צריכין דיקא עזות, בחינת 'הוי עז כנמר' וכו'.

ועל זה התפלל התנא (אבות ה, כ): יהי רצון, שתבנה עירך וכו', שיזכה לעזות דקדשה שממנו נבנית ירושלים קריה נאמנה וכו', כמו שמבאר שם, עין שם. ועל־כן נתקשה משה רבנו על זה, איך להשיג זאת ולהכניס דרך זה בישראל, כי שקלים שנותנין מממונם לנדבת המשכן והממון הוא בחינת עזות שעל־ידי־זה באו לחטא הנ"ל כנ"ל, ועל־כן היה ראוי עכשו להרחיק הממון שהוא בחינת עזות לגמרי ולבלי להשתמש עוד עמו כלל, והשם־יתברך צוה להפך, ודיקא בדבר שקלקלו בו יתתקנו, וצוה עליהם שדיקא על־ידי הממון שהוא בחינת עזות יתקנו חטאם, כי על־ידי הצדקה שיתנו מממונם לנדבת המשכן, על־ידי־זה יתתקן כל ממונם ויחזר אל הקדשה, ועל־ידי־זה יתתקן העזות הנמשך משם ויזכו לעזות דקדשה, וכן מרמז שם במאמר הנ"ל שצדקה הוא בחינת עזות דקדשה:

כי איתא שם, שכל הקולות הם בחינת עזות, ואמר רבנו ז"ל אז בפרוש, שגם קול קשקוש המטבעות של מעות צדקה הוא בחינת עזות דקדשה, כמבאר בהשמטות שלא נדפסו עדין. וכן נראה ומובן בחוש כי העשר, בעל ממון הרבה - יש לו עזות הרבה, וכשאינו זוכה לתקן מעשיו, אזי יש לו עזות נגד אנשים כשרים ונגד עניים הגונים, וכיוצא. וזהו עזות דסטרא אחרא, ועשר כזה הוא (קהלת ה, יב): "עשר שמור לבעליו לרעתו", וממון כזה הוא בחינת עבודה־זרה ממש, כמבאר במקום אחר, שהוא פגם אמונה שנפגם על־ידי פגם העזות, דהינו על־ידי עזות דסטרא אחרא וכנ"ל.

אבל כשמתגבר להרבות בצדקה מממונו, אזי נתתקן כל ממונו, וזוכה על־ידי ממונו לעזות דקדשה בחינת (משלי יח, יא): "הון עשיר קרית עזו", דהינו לעמד בעזותו נגד הרשעים ונגד המונעים מדרכי ה' האמתיים - להציל החלושי כח הנרדפים להצילם מיד רודפיהם וכו', כפי דרכי ה' באמת, וזהו עזות דקדשה שעקר תקון האמונה הקדושה הוא על ידה כנ"ל, נמצא, ששקלים, דהינו צדקה זהו בחינת עזות דקדשה:

ועל־כן נקראים 'שקלים', כי יש בזה משקל גדול שצריכין לשקל דרכיו מאד בזה לבלי להכשל, חס ושלום, בעזות דסטרא אחרא רק להתגבר להכריע המשקל אל הקדשה להעלות כל העזות אל הקדשה, בחינת "מחצית השקל תרומה לה'" וכנ"ל, ועל־ידי־זה דיקא זוכין לכפרה ולסליחה על כל עוונותיו, בחינת "לכפר על נפשתיכם" הנאמר בשקלים.

כי מי שנכשל בעוונות, חס ושלום, אי אפשר לו להתקרב להשם־יתברך בשום אפן ולזכות לכפרה ולסליחה כי אם על־ידי עזות דקדשה דיקא, כי עליו מתגברים המונעים והמעכבים מאד מאד, ובו מתגרים העזי־פנים והליצנים ביותר למנעו מדרך החיים באמת, וגם בדעתו יכול לפל מאד מאד מחמת גדל פשעיו, וגם צריך שיעבר עליו אלפים עליות וירידות, ומחמת כל זה ויותר מזה, אם לא יהיה לו עזות דקדשה ויהיה חס ושלום מנול ורע מזל שקורין שלימזלניק, ויתבטל לפני כל המונעים אותו, מחמת שנדמה לו שהם טובים וצדיקים ממנו, בודאי לא יוכל להתקרב להשם־יתברך בשום אפן.

כי אף־על־פי שבודאי צריכין להחזיק כל אחד מישראל טוב ממנו, ובפרט מי שחטא באמת, אבל אף־על־פי־כן לפעמים מתגבר הבעל־דבר על הרחוק הבא להתקרב להשם־יתברך ומתלבש את עצמו דיקא באיזה איש שהוא טוב ממנו, עד שזה האיש רוצה למנעו מדרך החיים. וזה הדבר שכיח מאד מאד, בפרט עכשו בדורות הללו, על־כן צריך שיהיה לזה הרחוק הבא להתקרב - עזות גדול דקדשה מאד מאד שזה העזות נמשך מחמת בושה דיקא, ויאמר בלבו: וכי מפני שאתה טוב ממני תרצה למנע אותי חס ושלום, מדרך החיים? כי לא באלה רצונו יתברך חלילה, כי אדרבא, אם היית טוב באמת כראוי להיות, בודאי היית מתגבר בכל עז לקרבני להשם־יתברך ולא לרחק חס ושלום, כמו שראינו במשה רבנו, עליו השלום, ובכל הצדיקים הגדולים האמתיים שמסרו נפשם תמיד בשביל הרחוקים דיקא הבאים להתקרב להשם־יתברך.

על־כן מי שרוצה לשוב להשם־יתברך, בפרט בדורות הללו - אי אפשר לו להתקרב אל הקדשה בשום אפן, ולזכות למחילה וכפרה כי אם על־ידי עזות דקדשה, שצריך להתגבר בעזות גדול מאד לעמד נגד המונעים מדרכי ה'. וזה בחינת (שמות ל, טו): "לכפר על נפשתיכם" הנאמר בשקלים שהם בחינת צדקה, שעל־ידי־זה זוכין להתקרב להשם־יתברך, ולעמד כנגד המונעים, הן שהם צדיקים ממנו או בינונים, או רשעים, יהיה מי שיהיה, מאחר שהם אינם מקרבים אותו להשם־יתברך, רק לפי דבריהם ימנעו אותו מלהתקרב לצדיקים וכשרים אמתיים, הרוצים לאחז בידו, לקרבו להשם־יתברך, על־כן צריך שיהיה לו עזות דקדשה נגדם, וכן צריך שיהיה לו עזות דקדשה נגד השם־יתברך, לבלי להתביש לחתר חתירה להתקרב אליו תמיד, אף־על־פי שעשה מה שעשה, אף־על־פי שכבר התחיל כמה פעמים, ורצה להתקרב לעבודת השם־יתברך ואחר־כך נפל, אף־על־פי שנפל למה שנפל, אפלו אם היה כך כמה וכמה פעמים אין מספר, אף־על־פי שהבטיח כמה פעמים להשם־יתברך שלא יעשה עוד מה שעשה, ולא קים דברו, והיה גרוע מבתחלה, כי כך דרך הבעל־דבר, כי 'כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו' (סכה נב.), אף־על־פי־כן אל יסתכל על זה כלל, ויסלק הבושה מעל פניו ויעז פניו נגד השם־יתברך בכל פעם, וישתטח ויבקש מלפניו בכל עת תמיד, שיקרבהו לעבודתו יתברך, וישיבהו בתשובה שלמה לפניו, עד ישקיף וירא ה' משמים אולי יחוס אולי ירחם, וכמו שאנו מתפללין בכל יום ויום שלש פעמים: 'השיבנו אבינו לתורתך וכו', והחזירנו בתשובה שלמה לפניך'.

ואם יהיה לו עזות כזה ויותר מזה, כי אי אפשר לבאר הכל בפרוש, אז יזכה בודאי שימחל לו השם־יתברך כל עוונותיו בחינת "לכפר על נפשתיכם", שזוכין על־ידי שקלים שהם בחינת צדקה, בחינת עזות דקדשה, שעל־ידי־זה דיקא יתקרב להשם־יתברך וישוב אל ה' וירחמהו, אמן ואמן: