# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/508/63/9/

וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה יג:) על פסוק (אסתר ג, ט): ועשרת אלפים ככר כסף אשקול וכו', שאמר הקדוש־ברוך־הוא: 'רשע, כבר קדמו שקליהם לשקליך' וכו', כי עקר התגברות המן־עמלק הוא על־ידי עזות שהוא מלכותא בלא תגא (סנהדרין קה.), כי עמלק היה עז פנים ביותר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא, כי תצא ט): 'משל לאמבטי רותחת וכו', בא בן בליעל וקפץ לתוכה', נמצא, שהיה לו עזות גדול ביותר מכל העכו"ם, שהעז פניו להזדקק לישראל תחלה בעת גדלתם, וכן המן הרשע, ימח שמו, עקר התגברות רשעותו היה על־ידי עזות דסטרא אחרא, שהיה עז פנים ביותר, כמו שכתוב (אסתר א, טז): "ויאמר ממוכן", ודרשו רבותינו ז"ל (מגלה יג:): 'זה המן, מכאן, שהדיוט קופץ בראש'. שזהו בחינת עזות דסטרא אחרא שהיא 'מלכותא בלא תגא', שקפץ בראש קדם לכל השרים, ועל־כן התפאר בעשרו ורצה להתגבר על ישראל, חס ושלום, על־ידי עשרו שהוא בחינת עזות, כנ"ל.

ועל־כן אמר: ועשרת אלפים ככר כסף אשקול וכו'. כי עקר התגברותו היה על־ידי־זה, על־ידי רבוי ממון, ששם כל העזות וכנ"ל, כי סבר שכל העזות אצלם, מאחר שיש לו עשירות הרבה ששם כל העזות כנ"ל, וסבר שאין לישראל, חס ושלום, שום עזות כלל, ועל־כן לא יוכלו, חס ושלום, לעמד כנגדו, כי אי אפשר לעמד כנגד העזי־פנים שבכל דור ודור כי אם על־ידי עזות דקדשה, והם סוברין שכל העזות אצלם, ואין לבני ישראל הכשרים והתמימים שום עזות כלל, מחמת שהם הולכים בתמימות ופשיטות, על־כן סוברים העזי־פנים שאין להכשרים האמתיים שום עזות, ועל־כן רוצים, חס ושלום, להתגבר עליהם בעזותם הרעה לבלבלם מעבודתם, חס ושלום.

ועל־כן אמר השם־יתברך להמן שהוא בחינת עזי־פנים שבדור: רשע! כבר קדמו שקליהם לשקליך - כי נתינת השקלים שהוא צדקה הוא בחינת עזות דקדשה כנ"ל, הינו שכבר הקדימו ונתנו ישראל שקלים. שעל־ידי־זה זכו לקבל עזות דקדשה בבחינת (תהלים סח, לו): "אל ישראל הוא נתן עז ותעצמות לעם" וכו', בחינת (תהלים כט, יא): "ה' עז לעמו יתן", הינו כי אדרבא, בני ישראל הכשרים יש להם עזות גדול ביותר, דהינו עזות דקדשה, כי אי אפשר לקבל התורה ולכנס בהקדשה כי אם על־ידי עזות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ביצה כה:): 'מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שהן עזין', וכנ"ל.

ועל־כן על־ידי עזותן דקדשה בודאי יוכלו לעמד כנגד המן הרשע, וכן כנגד כל העזי־פנים שבכל דור - הליצנים והמלעיגים המונעים מדרכי ה', כי אי אפשר לעמד כנגדם כי אם על־ידי עזות דקדשה כנ"ל, ועל־כן עקר סוף מפלתו של המן היה כשאמרה אסתר (אסתר ז, ו): איש צר ואויב המן הרע הזה - שזהו בחינת עזות גדול דקדשה, שהעזה פניה מאד כנגדו ואמרה בפניו ובעיניו לפני המלך: איש צר ואויב המן הרע הזה, וכנ"ל. כי עקר מפלתו היה על־ידי עזות דקדשה שיש לישראל, שזהו בחינת 'כבר הקדימו שקליהם לשקליך', כנ"ל: