# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/508/64/1/

כי איתא בדברי אדמו"ר ז"ל (שיחות הר"ן סימן קיב) שהלוה מחברו הוא בבחינת 'מחין דקטנות'; "כי עבד לוה לאיש מלוה" (משלי כב, ז), ואמרו רבותינו ז"ל (קדושין מט:): 'עשרה קבין שנה ירדו לעולם ותשעה נטלו עבדים', ושנה היא בחינת הסתלקות המחין, בחינת 'מחין דקטנות', עין שם:

ובשביל זה הזהירו רבותינו ז"ל מאד שלא ללוות בלא שטר, כמבאר כמה מעשיות בגמרא (בבא מציעא עה:), שלא רצה להלוות לחברו התלמיד־חכם בערב שבת עד שיביא שטר וכו', עין שם, כי מחמת שההלואה היא בבחינת 'מחין דקטנות', וזה ידוע שעקר אחיזת הסטרא־אחרא שהוא הכפירה והשקר והשכחה, היא בבחינת 'מחין דקטנות' שהם בחינת 'דינים', על־כן צריכין לזהר מאד שלא להלוות בלא שטר כדי שלא יבוא לידי כפירה והכחשה או שכחה מחמת שהם נאחזים שם בההלואה שהיא בחינת 'מחין דקטנות', וכנ"ל.

ועל־כן צריכין שטר דיקא ולא סגי בעדים לחוד, כי שטר ממתיק בחינת 'מחין דקטנות', כי השטר צריך שיהיה נכתב כדין וכדת תורתנו הקדושה וצריכין לדקדק בו כמו בכתיבת ספרים קדושים, כמבאר בסימן מ"ב סעיף ג שצריכין להתבונן בווין וזינין וכו', ויהיה הכתב מישר ושוה בכל דבריו וכו', כי השטר הוא בבחינת 'תורה שבכתב', כי על־פיו אנו דנין הדין תורה בין הלוה והמלוה. וזה מרמז בדברי רבותינו ז"ל שאמרו (בכורות מט:), 'מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי', כי השטר הנכתב כדין תורה הוא בבחינת 'כתיבת התורה' וכנ"ל.

ועל־כן השטר ממתיק ומבטל בחינת המחין דקטנות, שהוא בחינת 'ההלואה' שמשם אחיזת השקר כנ"ל, כי תורה שבכתב שהוא בחינת 'השטר', הוא מתקן וממתיק בחינת מחין דקטנות, בבחינת (אבות ה, כא): 'בן חמש שנים למקרא', שכשהאדם בן חמש שנים, שאז הוא בבחינת מחין דקטנות, כי הוא קטן עדין ומחו בקטנות, אז צריכין ללמדו מקרא שהוא תורה שבכתב, כדי לתקן ולהמתיק בחינת המחין דקטנות, וכן מובא בכתבי האריז"ל (ספר הלקוטים, כי תצא כא), שתורה שבכתב נמשכת ממקום שנמשכת ויורדת למטה עד העשיה, וזה ידוע, שעקר אחיזת מחין דקטנות הוא בעשיה, שהוא תכלית הגשמיות, הינו כנ"ל: