# י

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/508/64/10/

ועקר ההלואה נמשכת מחטא אדם הראשון שנגזר אז (בראשית ג, יז): "בעצבון תאכלנה", שמשם כל העניות ודחקות הפרנסה, שמשם נמשכין כל ההלואות. ועל־כן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום נאמר בברכה (דברים כח, יב): "והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה והעבטת" וכו', ועקר חטא אדם הראשון היה בחינת פגם האמונה, כמובא (סנהדרין לח:). שמשם בחינת פגימת הירח, שמשם כל העניות, רחמנא לצלן, כידוע (זהר כי תצא רפא:), כי חמה ולבנה הם בחינת משפיע ומקבל, בחינת מלוה ולוה, בחינת סהרא לוי מן שמשא, כמו שכתוב בזהר הקדוש (תקוני זהר תקון מד, פב:), מחמת שהלבנה נפגמה בעוונותינו שמשם אחיזת הסטרא־אחרא ומשם כל העניות והדחקות וההלואות.

על־כן שכיח מאד ההכחשות והכפירות בין המלוה והלוה, שנמשך מן הסטרא־אחרא שיונקת מבחינת פגימת הלבנה וקטנותה, שהוא בחינת 'מחין דקטנות', שהוא בחינת הלוה וכנ"ל. ועקר פגם הלבנה שמשם ההלואה הוא בבחינת 'פגם אמונה הפרטית', שהוא בחינת 'תורה שבעל־פה', שהיא בבחינת 'לבנה', כי תורה שבכתב ותורה שבעל־פה הם בבחינת 'חמה ולבנה', כידוע. ומחמת זה בעצמו אסור להלוות בלא שטר, ועקר כחו של המלוה על הלוה הוא על־ידי השטר, כי זה הלוה שבא למדה זו שצריך ללוות, זה בא מבחינת 'מעוט הירח', שהוא בחינת פגם תורה שבעל־פה, בחינת פגם אמונה הפרטית וכנ"ל.

ועל־כן אין להמלוה לסמך על דברי הלוה בעל פה שמבטיחו לשלם לו, מאחר שבחינת האמונה הפרטית, בחינת תורה שבעל־פה - נפגמה אצלו, שמשם בא שמכרח ללוות וכנ"ל, על־כן צריך לקבל ממנו שטר דוקא שהוא בבחינת 'תורה שבכתב', שהוא בחינת 'אמונה העקרית' שזאת הבחינה עדין נשארה אצלו, כי זאת הבחינה נשארת תמיד כנ"ל, ואפלו אם הלוה איש כשר ותלמיד־חכם, אף־על־פי־כן מאחר שכל בחינת ההלואה נמשך משם מבחינת פגם האמונה וכו', כנ"ל, על־כן אין לסמך על דברים בעל פה רק לקח שטר וכנ"ל.

ועל־כן עקר כחו של המלוה על הלוה הוא דיקא על־ידי שטר, כי עקר סמיכות בטחונו של המלוה הוא רק על השטר שהוא בבחינת 'תורה שבכתב', בחינת 'אמונה העקרית', שזה נשאר תמיד אפלו בעת המעוט של הירח, אבל על דברים שבעל־פה אין לסמך, כי בבחינת 'ההלואה' נפגם בחינת 'בעל פה' שהוא בחינת 'אמונה הפרטית' וכנ"ל, כי באמת ראוי לכל אדם שיעמד בדבורו אפלו כשאומר בעל פה בלא שטר, כי זה עקר שלמות האמונה שיהיה לו נאמנות אפלו בעל פה, שזה נמשך מבחינת 'אמונה הפרטית', שהיא בחינת תורה שבעל־פה, שזה עקר קדשת ישראל וכנ"ל. אבל מחמת שההלואה נמשכת מבחינת פגם אמונה זאת, על־כן אסור לסמך על דבריו בעל פה כנ"ל, וצריכין רק לקבל שטר בכתב שנמשך מבחינת תורה שבכתב בחינת 'אמונה העקרית', שזה נשאר תמיד אפלו בעת הפגם וכנ"ל, ועל־כן עקר סמיכות המלוה הוא על קרקעות שהם נכסים שיש להם אחריות, כי קרקעות הם בבחינת 'תורה שבכתב', בחינת 'אמונה העקרית' שהיא קימת תמיד בבחינת "והארץ לעולם עומדת" בחינת (תהלים לז, ג): "שכן ארץ ורעה אמונה":