# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/508/64/2/

ועל־כן מלוה בשטר גובה ממשעבדים, ודיקא מקרקעות שהם נכסים שיש להם אחריות ולא ממטלטלים, אבל מלוה על פה אינו גובה ממשעבדים אפלו מקרקעות - כי כל דבר יש לו שרש למעלה, דהינו בהתורה שהיא שרש וחיות של כל הארץ ומלאה, ושרש קרקעות ומטלטלין הם בבחינת תורה שבכתב ותורה שבעל־פה, כי כמו שהארץ היא שרש של כל הדברים שבעולם, כי הכל היה מן העפר, כי כל הפרות וכל הבגדים וכל המטלטלין והחפצים שבעולם הכל היה מן העפר, ואף־על־פי־כן מהעפר עצמו אי אפשר להנות ולטעם מפרותיו, שכלם משרשים בה כי אם כשזורעין ונוטעין אותה ועובדין עבודתה, עד שעושה פרות, ואז דיקא רואין גדלת הארץ ומעלתה שמגדלת פרות נפלאות כאלו, ואז דיקא נהנין ומתענגין ממנה בכל טוב הארץ שהצמיחה.

כמו כן הוא בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל־פה, שתורה שבכתב היא שרש הכל - שרש כל הדינים והמצוות שבתורה עם כל דקדוקיהם ופרטיהם וענפיהם וכונותיהם וכו', כי ליכא מידי דלא רמיזא באוריתא, אבל אף־על־פי־כן מתורה שבכתב בעצמה בלא תורה שבעל־פה אי אפשר לידע ולקים שום מצוה כלל, כי מצות תפלין לא נאמרו כי אם בפסוק אחד (דברים ו, ח): "וקשרתם", ואין יודעין אם על כף היד או על הקברת, ואם צריכין להניח הפרשיות בבתים, ועל מה יהיו נכתבין, וכן שאר דיני התפלין, וכן בכל המצוות וכמבאר מזה במקום אחר (הלכות קדושין הלכה ג, יח), וכאשר האריכו בזה בכמה ספרי קדושים. על־כן בודאי מתורה שבכתב בעצמה אי אפשר להתקים, כי אין יודעין לקים שום מצוה, רק על־ידי חכמינו הקדושים שחרשו וזרעו ונטעו והצליחו ועשו פרות, ובררו לנו כל דיני התורה בכל מצוה ומצוה כפי מה שקבלו איש מפי איש עד משה רבנו, עליו השלום, וכפי הדרשות שדרשו על־פי שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, שנמסר להם איש מפי איש עד משה רבנו, עליו השלום, שצריכין לדרש התורה באלו השלש־עשרה מדות ומפיהם אנו חיין, כי על ידם אנו יודעין כל דיני המצוות בפרטיות שאנו מקימין כל ימינו אשר הם חיינו וכו', ועל ידם קיום כל העולמות.

נמצא, שתורה שבכתב עם תורה שבעל־פה הם בחינת הארץ ומלאה, שהם קרקעות ומטלטלין ששרשם וחיותם נמשך משם וכנ"ל. ועל־כן עקר כח השטר שהוא בבחינת 'תורה שבכתב' - עקרו על קרקעות דיקא שיכול להוציאם אפלו מלקוחות, כי עקר תורה שבכתב הוא בבחינת 'הארץ' שהוא קרקעות, וכנ"ל: