# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/508/64/6/

וזה כל עבודתנו באלו הימים מראש־השנה עד שמיני־עצרת להשלים ולבנות את בחינת 'מלכות־אמונה', בבחינת 'פרצוף שלם' בשלמות, הינו מה שהיתה בבחינת 'נקדה' - שזאת הנקדה של האמונה נשארת תמיד, ואפלו אמות העולם מודים בעקר נקדת האמונה, שיש יחיד נמצא יתברך וכנ"ל. אבל אנו צריכין לבנות ולהשלים את בחינת נקדת האמונה שתהיה בשלמות בבחינת 'פרצוף', הינו שתגדל ותתגלה אמונתו לעין כל, שכל הנהגת העולם בכל עת ורגע בפרטיות הכל על ידו יתברך בעצמו, כי מלכותו בכל משלה.

וזהו בחינת שלמות התורה, הינו שלמות תורה שבכתב על־ידי תורה שבעל־פה וכנ"ל, ועל־ידי־זה נזכה להכיר מעלת וחשיבות ישראל שנבדלים מן האמות בבחינת 'תורה שבעל־פה', ועל־ידי־זה יתבטלו כל הדינים וכל הגזרות מישראל, כי איתא בספר האלף־בית (ספר המדות, ממון יא), שעקר כח האמות העולם לגזר גזרות על ישראל, חס ושלום, הוא על־ידי שלומדים תורה, נביאים, כתובים, הינו כשישראל חוטאים, חס ושלום, וכל החטאים הם בחינת פגם האמונה, כמו שכתוב בספר האלף־בית (ספר המדות, אות אמונה כב), וזה לשונו: הפשע מכניס כפירה באדם, כי כל מצוות התורה הם בחינת אמונה כנ"ל, וכל מי שפוגם באיזה מצוה - הן עשה, הן לא תעשה, הוא פוגם באמונה ועקר הפגם של ישראל הוא בבחינת 'אמונה הפרטית' הנ"ל, שהוא בחינת תורה שבעל־פה שזה עקר קדשת ישראל, ובזה הם מבדלים משאר העמים, כנ"ל.

כי שרש נקדת האמונה הכללית היא נשארת תמיד, ועקר הפגם בבחינת 'אמונה הפרטית', בחינת 'תורה שבעל־פה' [וזה בחינת מה שכתוב בכתבים בכמה מקומות (עץ חיים, שער לח, פרק ו), שכשיש פגמים בעולם אזי האמונה בחינת 'מלכות' נקטנת - שנסתלקין ממנה כל התשע ספירות ונשארת בבחינת 'נקדה' אחת לבד, הינו כנ"ל, והבן].

וזה עקר הדין של ראש־השנה, ואז "עשו בא מצידו" (בראשית כז, ל), כמובא בזהר הקדוש (אמור ק.), שבא לקטרג על ישראל, כי אומר שחס ושלום "ככל הגוים בית יהודה" (יחזקאל כה, ח), מאחר שחטאו ופגמו באמונה הפרטית בחינת תורה שבעל־פה, ולא נשאר להם כי אם נקדת האמונה הכללית, בחינת תורה שבכתב ששם יש גם להאמות העולם אחיזה, ועל־כן הם רוצים לקטרג על ישראל, מהו חשיבותם? ומפני מה בחר ה' בהם מכל העמים, מאחר שפגמו באמונה בבחינת 'תורה שבעל־פה', ועל־כן הם רוצים להשוות, חס ושלום, ישראל כשאר האמות ולמשל עליהם ולגזר עליהם גזרות, חס ושלום, כי בבחינת 'תורה שבכתב' יש להם גם־כן אחיזה וכנ"ל, אבל באמת הבל יפצה פיהם, כי אפלו כשישראל חוטאים, חס ושלום, עדין יש הבדל גדול ביניהם לשאר האמות העולם, כי 'אפלו פושעי ישראל מלאים מצוות כרמון' (ברכות נז.), ולא זו אף זו, כי גם העוונות של ישראל נתהפכין לזכיות על־ידי התשובה שעושין בראש־השנה וכל עשרת ימי תשובה: