# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/508/64/8/

כי על־ידי הקולות אנו מבטלין כל כח אחיזתם ויניקתם משרשו, כי כל כחם לגזר, חס ושלום, הוא על־ידי שלומדים תורה שבכתב כנ"ל, מחמת שבבחינת 'תורה שבכתב' יש להם איזה אחיזה כנ"ל, וכל זה הוא רק כשיש פגמים וכל הפגמים מגיעים עקרם בבחינת 'תורה שבעל־פה' בבחינת 'אמונה הפרטית', ואז נתעלם אור תורה שבעל־פה ונכללת בבחינת 'תורה שבכתב', ונעשים שניהם בבחינת 'אחור באחור' וכתל אחד לשניהן, ואזי גם תורה שבכתב חוגרת שק ונפגמה בעוונותינו, כי באמת אין שלמות ואור לתורה שבכתב כי אם על־ידי תורה שבעל־פה, ואזי מחמת שאור תורה שבעל־פה נעלמת וגם בחינת תורה שבכתב נפגמה על־ידי־זה, אזי האמות העולם שאחיזתם בבחינת 'תורה שבכתב', הם מתגברים ורוצים לפרש התורה כדעתם הרעה וחולקים על ישראל ורוצים לגזר עליהם גזרות, חס ושלום, וכל זה נמשך מפגם ישראל בעצמן וכנ"ל, והעקר מכתות הנמשכין אחר דרכי המחקרים והאפיקורסים שנתפשטו עתה מאד בעוונותינו הרבים ורוצים להפך הקערה על־פיה, חס ושלום, ועושים בתי כנסיות לרעה לחנך נערי בני ישראל בדרכם ובלמודם הרע והטמא לנחרם ולעקרם משני עולמות, חס ושלום, אוי לעינים שכך רואות, אוי לאזנים שכך שומעות, אוי לנו על הרעה הגדולה הזאת הגדולה מכל הצרות באחרית הימים האלה בעוקבא דמשיחא, אוי מה היה לנו מה נאמר מה נדבר.

וכל הכפירות והאפיקורסות של אלו הכתות הוא בתורה שבעל־פה, כי תורה שבכתב לומדים בפרושיהם הרעים, אבל על תורה שבעל־פה חורקים שניהם, כידוע, ומחמת זה רוצים להתגבר האמות שאחיזתן בתורה שבכתב כשאין בה שלמות על־ידי תורה שבעל־פה הם רוצים להתגבר ולגזר גזרות, חס ושלום, ועל־כן כל גזרתם הוא להרחיק ישראל מהתורה הקדושה ועקר מתורה שבעל־פה, כידוע. אבל אנחנו בני ישראל אין לנו על מי להשען כי אם על אבינו שבשמים, ואנו תופסין אמנות אבותינו לצעק ולזעק ולהתחנן להשם־יתברך קול גדול ולא יסף, עד ישקיף וירא ה' משמים, ועל־ידי הקולות שאנו צועקין, בפרט בראש־השנה ועל־ידי קול השופר על־ידי־זה אנו מעוררין רחמי השם־יתברך, ועל־ידי־זה הוא מעורר זכות וכח מתן תורה שנתנה בקולות, ואזי חוזר וממשיך לנו אור התורה מחדש בתוספת אור נפלא, ואזי נעשית בחינת הנסירה, דהינו שיכולין להכיר בין בחינת תורה שבכתב ובין בחינת תורה שבעל־פה, שעל־ידי־זה עקר היחוד והחבור והשלמות של תורה שבכתב עם תורה שבעל־פה, שמתחברין ומאירין זה לזה באור נפלא, כי אין שלמות לזה בלא זה ואזי הכל רואין מעלת ישראל כנ"ל, ואזי אין להם כח לגזר שום גזרה, חס ושלום, מחמת שרואין חשיבות ישראל על־ידי שנתגלה אור בחינת תורה שבעל־פה בשלמות כנ"ל, ואזי נתבטל אחיזתם ויניקתם גם מתורה שבכתב, כי כשיש שלמות לתורה שבכתב על־ידי תורה שבעל־פה נתבטל אחיזתם ויניקתם הרעה, וכנ"ל:

ובתקון זה אנו עוסקין מראש־השנה עד יום־הכפורים שאז נגמרת הנסירה כנ"ל, ועל־כן אז ביום־הכפורים הוא עקר נתינת התורה, כי אז נתנו הלוחות שניות, כי אז נגמר קבלת התורה בבחינת התקון הנ"ל, כדי להכיר חשיבות ישראל כנ"ל, כי אז ביום־הכפורים עולה המלכות בעליות גדולות, ומלכות היא בחינת תורה שבעל־פה, בחינת 'אמונה הפרטית' שנתעלה אז מאד, ששם נכר ההבדל של ישראל על האמות, ועל־כן אז השם־יתברך מתרצה לישראל בשמחה ברחמים גדולים ומוחל לעונותינו בכל שנה, מחמת שאז נכר חשיבות ישראל על־ידי עלית המלכות שהוא בחינת תורה שבעל־פה, וכנ"ל: