# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/508/65/1/

כי ההלואה נמשכת על־ידי שיש ימי טוב וימי רע, כי ההלואה מחמת חסרון הפרנסה שאין לו עתה, ומצפה שלאחר איזה ימים יוכל לשלם לו, וזה מחמת שחושב שעתה הזמן אצלו בחינת ימי רע שמשם כל חסרון הפרנסה, ועל־כן הוא לוה מחברו שימתין לו עד שיעברו הימי־רע [כמו שרגיל בפי העולם לומר בכל פעם שהזמן רע עתה - 'די צייט איז שלעכט' ובאמת כל ימי חייהם אומרים כן, ומעודי עד היום אני זוכר שאומרים בכל פעם כן, וכן בדורות הקודמים היו אומרים בכל פעם כן], ואז יוכל לסלק לו.

ועל־כן צריך כל אחד להרחיק עצמו מאד מהלואות, כי צריכין להאמין שגם בהימי־רע בעצמם יש טוב בחינת ימי טוב, בבחינת "וביום רעה ראה", 'ראה' דיקא וכו', כמו שכתוב שם ואז בודאי יוכל להשיג פרנסתו דבר יום ביומו ולא יצטרך לבוא לידי הלואות וחובות, כי אפלו מי שעוסק במשא־ומתן בגויים צריך לידע ולהאמין שגם שם נמצא השם־יתברך, כי בכל לשונות וכו', מלבשין אותיות התורה וכו'. ומי שמאמין בזה בכח הצדיק הכופה את יצרו וכו', בודאי לא יחסר לו פרנסתו, כי הוא יוכל למצא אותיות התורה בכל הלשונות וכו', ולבנות תורה מהם בבחינת "עשי דברו לשמע בקול דברו" וכו', ואז בודאי יהיה נמשך לו שפע טובה וברכה, על־ידי התורה שמברר ובונה משם, כי התורה היא מקור הברכה והשפע וכו'.

אך על־ידי התגברות הימי־רע על הימי־טוב עד שנעלם ממנו, שגם שם בהימי־רע בעצמם נמצא טוב, על־ידי־זה אינו יכול למצא אותיות התורה בהמשא־ומתן והעסק שלו, ואזי יורדת השפע בצמצום גדול, כמו שמובא שם. שזהו סוד 'עד דלא ידע בין ארור המן' וכו', ועל־ידי־זה מכרח לבוא לידי הלואות, שסובר שעתה הם ימי רע, והימי טוב יבואו אחרי כן ויסלק לו, ועל־כן באמת כיון שבא לידי הלואות - קשה לו מאד שיצא מהם, ועל־פי רב אינו מסלק בזמנו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא ה.): 'הלואי שיפרע בזמנו' - 'הלואי' ודאי, כי מאחר שאינו מאמין שגם שם בהימי־רע בעצמם יש טוב, איך ישיג ימי טוב. כי באמת הימי טוב וימי רע הם בכל יום ויום, רק כל אחד כפי מה שמתגבר על יצרו להגביר הטוב על הרע, כן נמשך עליו בחינת ימי טוב, ולהפך - להפך, חס ושלום.

והעקר שצריך להסתכל היטב ולהאמין שגם בהרע בעצמו, בחינת ימי רע, גם שם יש טוב, כי "מלא כל הארץ כבודו" וכו', כנ"ל, אבל זה שנפל להלואות, על־ידי־זה שאינו יכול למצא הימי טוב בתוך הימי־רע, בודאי קשה לו לצאת מחובות, כי הרע בכל פעם מתגבר יותר מאחר שאינו משתדל ומסתכל למצא הטוב בתוך הימי־רע בעצמם, כי על־ידי־זה עקר התגברות הרע, ועל־כן באמת הזהיר רבנו ז"ל, שיזהר מלהיות בעל־חוב, ובפרט מי שרוצה לעשות תשובה, כמו שכתוב בספר האלף־בית הקדוש (ספר המדות, תשובה מו) וזה לשונו: מי שרוצה לשוב יזהר מלהיות בעל־חוב, כי מאחר שיודע בעצמו שחטא והגביר הרע על הטוב ועתה רוצה לשוב, ועקר התשובה על־ידי שמוצא הטוב בתוך הרע בעצמו, ומאמין שעדין יש בו טוב ויש לו תקוה לשוב בבחינת (דברים ד, כט): "ובקשתם משם את ה' אלהיך", 'משם' דיקא, מכל המקומות שנדח שם בין העכו"ם, כמובן שם בפרשה, על־כן צריך בודאי לזהר מלהיות בעל־חוב, שנמשך מחמת שאינו מאמין ואינו מסתכל שגם בימי רע יש טוב, שמשם נמשכין כל ההלואות והחובות וכנ"ל: