# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/524/61/

האונאה שתות (חשן־משפט, סימן רכז, סעיף ב);

על־פי מה שכתב רבנו, נרו יאיר סימן ר"פ על פסוק "כי תצא" בחינת משא־ומתן באמונה, כי המשא־ומתן לברר הניצוצות וזה נעשה על־ידי האמונה, שעושה המשא־ומתן באמונה, עין שם. וצריך לדבק פנימיות מחשבתו בשעת המשא־ומתן אל התורה, ועל־ידי־זה מקבלת האמונה כח לברר הניצוצות, עין שם. וזה בחינת חכמה־בינה־דעת דעשיה עולה אל היצירה שהוא ו' שהוא התורה; עין שם כל זה היטב.

והנה יצירה הוא בחינת מט"ט שהוא ו', שהוא בחינת ששה סדרי משנה שמברר הדין כשר ופסול, טמא וטהור, אסור ומתר. ועל־כן משם מקבלת האמונה כח לברר הניצוצות, כי ברור הניצוצות הוא בחינת לברר הטוב מן הרע, כידוע, וזה נעשה דיקא על־ידי התורה, דהינו על־ידי שמבררין הדין הכשר ופסול וכו', על־ידי־זה יכולין לברר הטוב מן הרע, שזהו ברור הניצוצות, וכמובא מזה בדברי רבנו נרו יאיר סימן ח'. והנה כשמאנה ומטעה את חברו - הוא פוגם באמונה ואין המשא־ומתן באמונה, כי רמה והטעה את חברו, ועל־כן השעור שתות בחינת ו', שהוא בחינת התורה שמשם מקבלת האמונה, כנ"ל.

ועל־כן שתות מחזיר אונאה - פחות משתות אינו נחשב כלל, יותר משתות בטול מקח, כי פגם האונאה הוא שמערב טוב ורע, דהינו שנפגם האמונה ואין מבררת הניצוצות כנ"ל, וזהו בחינת פגם הו' שהוא התורה בחינת מט"ט כנ"ל, שהוא בחינת כשר ופסול וכו', וכנ"ל. ועל־כן כל שהוא שתות חוזר, כי בחינת מט"ט בחינת התורה הנ"ל נחלק לו' בחינות: כשר ופסול וכו', כנ"ל.

נמצא, כשהפגם אין מגיע רק בבחינת 'חלק שתות' ולא הגיע עדין לבחינת 'היותר משתות' דהינו להפך מכשר לפסול, ועל־כן ישנו בחזרה. אבל כשהפגם הוא בבחינת 'יותר משתות', אזי הוא בחינת מערב טוב ברע, כי מהפך מכשר לפסול וכו', כי בבחינת 'מט"ט' בחינת 'התורה' הנ"ל אין שם רק ו' בחינות, שהם ששה חלקים לבד שהם כשר ופסול טמא וטהור, אסור ומתר ואין שיך שם חלקים יותר, כי תכף כשיוצא מכשר אזי הוא פסול וכו'. נמצא, כל זמן שאין הפגם מגיע רק בחלק מששה שהוא שתות ועדין לא נגע יותר, שהוא בחינת שפגם בבחינה אחת מהששה בחינות, למשל בבחינת כשר ולא נגע יותר בגבול פסול, נמצא, שעדין לא ערב כשר בפסול רק שהוא סמוך לשם, ועל־כן חוזר, אבל תכף כשהגיע הפגם יותר להלאה, דהינו יותר משתות נמצא שערב כשר בפסול, כי תכף כשנוגע יותר משתות - נוגע בפסול והוא בחינת מערב כשר בפסול, ועל־כן המקח בטל לגמרי, כי המקח לא היה רק לברר, וכיון שאדרבא על־ידי אותו המקח ערבם יותר על־כן בטל לגמרי. אבל בפחות משתות אין נחשב כלל, כי פחות מחלק ששה אינו נחשב שם כלל, כי אין שם רק וא"ו בחינות כנ"ל: