# הלכה ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/524/62/

האונאה שתות וכו'

על־פי המאמר המתחיל (שמות יט, ו): "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" וכו', סימן ל"ד

כתיב: "חרפה שברה לבי" וכו'. כי עקר הממשלה אצל הצדיק שהוא הנקדה הכלליות מכל ישראל, ויש לו כח לעורר לב ישראל ולהכניע החרפות והשבירות השורין על הלב בבחינת (בראשית מב, ו): "ויוסף הוא השליט" וכו'. וכן אצל כל אחד מישראל יש בחינת נקדה בחינת צדיק, כמו שכתוב (ישעיה ס, כא): "ועמך ישראל כלם צדיקים". וצריך כל אחד לקבל מחברו מהנקדה שלו בבחינת 'ומקבלין דין מן דין' וכו', עין שם. והכלל, שאצל כל הנקדות שהם בחינת "צדיק יסוד עולם" - שורה שם אהבה דקדשה, כי אור החסד נשאר ביסוד דאצילות. ועל־ידי־זה על־ידי שמקשרין הלב להנקדה השיך ללבו בעת הזאת, על־ידי־זה נתבטל החרפה והשבירה השורה על הלב שהם התאוות ואהבות רעות, כי על־ידי אור האהבה דקדשה נתבטל השבירה וכו', עין שם והבן, כי "על כל פשעים תכסה אהבה" וכו' (משלי י, יב), עין שם: