# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/524/62/1/

וזה בחינת משא־ומתן - שעקרו להגביה הדבר לשרשו כנ"ל כמה פעמים, הינו לבטל החרפה והשבירה השורה על הדבר שהוא אחיזת החיצונים שיש בהדבר, לבררו ולהעלותו מהם - לקשרו אל הקדשה, וזה עקר המשא־ומתן, כמבאר כבר כמה פעמים. ועל־כן עקר המשא־ומתן הוא על־ידי בחינת הצדיק שהוא בחינת הנקדה כנ"ל, כי על־ידי הנקדה מעלין ומקשרין הדבר לשרשו, כי נתבטל על־ידי־זה השבירות והחרפות שהם בחינת אחיזת הקלפות כנ"ל. וזה בחינת "ויוסף הוא השליט", הינו בחינת הצדיק שהוא בחינת הנקדה כנ"ל, "הוא המשביר לכל עם הארץ", כי על־ידי בחינת יוסף דיקא, דהינו בחינת צדיק, בחינת הנקדה כנ"ל, על ידו דיקא נעשין כל המשא־ומתן בחינת "הוא המשביר לכל עם הארץ", כי על ידו דיקא נעשין כל המשא־ומתן כנ"ל.

וזה בחינת אסור אונאה ומקח טעות, כי עקר אור הנקדה בחינת יוסף הצדיק הנ"ל הוא נמשך רק מחכמה ובינה שהוא הדעת, כמבאר היטב שם במאמר הנ"ל, ועל־כן אי אפשר שיגמר המשא־ומתן כי אם בדעה מישבת וברצון טוב, כי על־ידי הדעת מאיר הנקדה ושם שורה האהבה דקדשה שהוא בחינת הרצון טוב שמתרצים זה לזה הקונה והמוכר. ועל־ידי־זה הם יכולים להעלות ולברר המשא־ומתן שביניהם בבחינת "על כל פשעים תכסה אהבה", אבל כשאחד מטעה את דעת חברו. נמצא, שנעשה המשא־ומתן בלא דעת שלם, ועל־כן אין נמשך הארת הנקדה, כי עקר הארת הנקדה בחינת יוסף הוא דיקא על־ידי הדעת כנ"ל, אבל כשמטעה את חברו ואין דעתו שלמה - אין הנקדה מאירה, ועל־כן המקח בטל, כי בלא הארת הנקדה אין מתקים המקח, כי עקר קיום המקח הוא על־ידי הנקדה דיקא הנמשכת מהדעת ששם שורה האהבה דקדשה שעל־ידי־זה נתבטלין החרפות והשבירות, ומעלין הדבר להקדשה שזה עקר המשא־ומתן כנ"ל.

ועל־כן שעור אונאה שתות, כי מבאר שם במאמר הנ"ל שהנקדה בחינת צדיק היא בחינת יוד, בחינת "פי ידבר חכמות" והלב הוא בחינת ו' בחינת "והגות לבי תבונות" עין שם ענין זה באריכות. והצדיק עם העולם הוא גם־כן בחינת י' ו', כי העולם נברא בששת ימי המעשה בחינת ו', והצדיק הוא בחינת יו"ד וכו', עין שם כל זה היטב: