# הלכה ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/524/63/

אין אונאה לקרקעות (ח שן־משפט, סימן רכז, סעיף כט)

על־פי התור ה "ויאמר ה' אל משה קרא את יהושע וכו', ואצונו" (דברים לד, יא), בלקוטי א' סימן ו', עין שם כל התורה:

והיוצא משם לעניננו, שתשובה הוא בחינת כתר, בחינת 'אנא זמין למהוי' (אני מוכן להיות), כי קדם התשובה עדין אין לו הויה, כאלו עדין לא נתהוה בעולם, כי טוב לו שלא נברא משנברא. וכשבא לטהר את עצמו ולעשות תשובה אז הוא בבחינת 'אהיה', הינו שיהיה לו הויה בעולם, 'הינו אנא זמין למהוי' וכו'.

וצריך לאחז תמיד במדת התשובה, כי מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי וכו'. ואפלו אם יודע אדם בעצמו שעשה תשובה שלמה, אף־על־פי־כן צריך לעשות תשובה על תשובה הראשונה, כי מתחלה כשעשה תשובה - עשה לפי השגתו ואחר־כך בודאי כשעושה תשובה - בודאי הוא מכיר ומשיג יותר את השם־יתברך. נמצא לפי השגתו שמשיג עכשו - בודאי השגתו הראשונה הוא בבחינת 'גשמיות'. נמצא, שצריך לעשות תשובה על השגתו הראשונה על שהתגשם את רוממות אלקותו. וזה בחינת 'עולם הבא' שיהיה כלו שבת, הינו כלו תשובה וכו', וכו'.

וכשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה צריך להיות בקי בהלכה, וצריך להיות לו שני בקיאות הינו בקי ברצוא בקי בשוב, כמו שכתוב (זהר האזינו רצב:): 'זכאה מאן דעיל ונפיק' (אשרי מי שנכנס ויוצא). וזה בחינת (תהלים קלט, ח): "אם אסק שמים שם אתה", זה בחינת עיל בחינת בקי ברצוא. "ואציעה שאול הנך", בחינת ונפיק, בחינת בקי בשוב וכו'. וזה סוד כונת אלול וכו'. ועל־ידי־זה נעשה אדם לשבת על הכסא ונעשה יחוד בין חמה ללבנה, בין משה ויהושע וכו'. עין שם כל זה היטב: