# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/524/63/4/

נמצא, שהיצר־הרע והסטרא־אחרא נקרא אונאה, וזה בחינת אין אונאה לקרקעות, כי קרקעות הם בחינת 'תפלה' שהיא בחינת אמונה שנקראת ארץ, כמו שכתוב (תהלים לז, ג): "שכן ארץ ורעה אמונה", כמובא בדברי רבנו ז"ל כמה פעמים (סימנים ז, נה). כי עקר העמידה והסמיכה בעולם היא בחינת תפלה - שעליה עומד הכל, בבחינת 'אין עמידה אלא תפלה', ובבחינת (קהלת א, ד): "והארץ לעולם עמדת", וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכות כד.): 'עד שבא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה'. אמונה - זה בחינת 'תפלה', כמו שכתוב (שמות יז, יב): "ויהי ידיו אמונה", ותרגומו: 'פרישן בצלו', כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן ז'). הינו כשזוכין לתפלה, כמבאר לעיל, הינו שהאדם חזק ואמיץ בדעתו שתמיד יתפלל להשם־יתברך שיקרבהו לעבודתו באמת יהיה איך שיהיה בבחינת (תהלים עא, יד): "ואני תמיד איחל" וכנ"ל, אזי בודאי לא יוכל היצר־הרע להונותו ולהטעותו עוד בשום אפן בבחינת 'אין אונאה לקרקעות'. כי תפלה היא בחינת גאלה אחרונה שאין אחריה הפסק כנ"ל, בבחינת 'סמיכת גאלה לתפלה', שעקר סמיכות הגאלה בכלל ובפרט היא לתפלה.

כי עקר תקותנו וסמיכתנו לגאלה שלמה במהרה בימינו בכלליות ובפרטיות הוא על־ידי תפלה כנ"ל, כי יהיה איך שיהיה, כל זמן שמחזק ומאמץ את לבו להתפלל עדין להשם־יתברך שישיבהו אליו ופורש כפיו להשם־יתברך ממקום שהוא, אף־על־פי שעוברים עליו ימים ושנים הרבה בקלקולו, כל אחד לפי ענינו שנתפס בו, אפלו אם נתפס במה שנתפס, עדין יש לו סמיכה ותקוה ומעמד על־ידי תפלה ותחנונים ובקשות, אפלו בהיון מצולה ואין מעמד, כמו שכתוב (תהלים מ, ב): קוה קויתי אל ה' ויט אלי וישמע שועתי ויעלני מבור שאון מטיט היון ויקם על סלע רגלי כונן אשרי וכו'. שעל־ידי ששועתי להשם־יתברך תמיד בקווי אחר קווי, על־ידי־זה זכיתי ויעלני מבור שאון מטיט היון - שעליתי ממקומות רעים ומטנפים מאד שנקראים בור שאון וטיט היון, אשר שם אין שום מעמד כשנופלים לשם, וחס ושלום יכולים לטבע שם, כמו שכתוב: טבעתי ביון מצולה ואין מעמד. ובאמת, כמה בני אדם נטבעו שם ונטרדו מן העולם, אבל אנכי שקויתי להשם־יתברך בקווי אחר קווי ושועתי להשם־יתברך תמיד, על־ידי־זה העלני מבור שאון מטיט היון כנ"ל, ויקם על סלע רגלי כונן אשרי. כי עקר התקומה והעמידה והסמיכה הוא על תפלה להשם־יתברך, כי על־ידי תפלה ושועה וזעקה להשם־יתברך יכולין לעמד אפלו במקום שאין שם שום מעמד וכנ"ל:

כי עקר האונאה הוא במטלטלין שהם בחינת ששה קצוות, ועל־כן האונאה שתות, כי עקר האונאה הוא בבחינת ששת ימי החל שהם בחינת מט"ט שכלול מששה סדרי משנה, שהם בבחינת 'כשר ופסול, טהור וטמא, מתר ואסור'. ושם עקר אחיזת האונאה, וצריך לשמר עצמו מאד שלא יאנה ויטעה אותו הבעל־דבר על־ידי ערמתו, אבל בקרקעות, שהם בחינת תפלה, בחינת אמונה, בחינת שבת, שהיא בחינת אמונה (כמבאר במקום אחר בדברי רבנו סימן לא), שם אין שום אונאה כנ"ל. כי כל זמן שאין האדם זוכה לתפלה בשלמות אף־על־פי שעוסק בתורה שזה עקר התכלית, אף־על־פי־כן עדין אינו בטוח מאונאת וטעיות של הבעל־דבר, כי 'לא זכה נעשית לו' וכו', (יומא עב:). ומי יודע כמה רשתות הבעל־דבר פורש עליו, אבל כשזוכה לתפלה כנ"ל, הוא בטוח מכל אונאות וטעיות לעולם, כי על הכל יתפלל להשם־יתברך תמיד איך שיהיה כנ"ל וזה בחינת גאלה אחרונה שאין אחריה הפסק, כנ"ל:

הלכה ד בהלכות מקח וממכר הלכה ד' (אות טו):

הלכה ה בהלכות שלוחין הלכה ה' (אות לז):

השמטה מכתב־יד

שייך ל הלכות מקח וממכר הלכה ג' בסופו אחרי תיבת ' חסר'

(וגם ההשמטה הזו חסרה בסוף, וכתב שוב 'חסר')

וצריכין לבררם עד שיהיה נחזר ונעשה מהם בחינת טל, בחינת טל תורה, שזהו בחינת תקון בחינת ימין של התורה. כי צריכין לתקן ולזכך כל העסקים וכל המשא ומתן שכלם כלולים בל"ט מלאכות, עד שיהיו בבחינת ל''ט מלאכות המשכן, שזהו עקר התקון והזכוך של כל המלאכות והעסקים שהאדם עושה. דהינו כשעושה המשא ומתן והעסק בקדשה וטהרה, ומקשר את עצמו לצדיקים, שמכון בהמשא ומתן שלו שיוכל להחזיק את הצדיק העוסק בתורה לשמה (עין לקוטי מוהר"ן סימן כט אות ט), ואז המשא ומתן והעסק שלו בבחינת מלאכת המשכן (כמבאר לקוטי מוהר"ן סימן יא, כג, ובעוד מקומות).

וכל ל"ט מלאכות המשכן הם בבחינת ט"ל הנ"ל, בחינת טל תורה, בחינת טל אורות, ועל־כן אז בימי משה כשהלך המשכן לפני ישראל, לא היו צריכין לעשות שום עסק והיו מתפרנסין מהמן, שנאמר בו (במדבר יא, ט) "וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו", כי כל אותן ארבעים שנה קבלו את התורה, וזכו אז שנעשה מהתורה בלילה בחינת טל דקדשה הנ"ל, ולא נתהפך לבחינת ט"ל מלאכות הגשמיים שיהיה בהם אחיזת הסטרא אחרא, רק שאפלו הט"ל מלאכות היו רק ל"ט מלאכות המשכן שהם ל"ט מלאכות דקדשה, שהם בעצמן בבחינת ט"ל (כמובן בתורה אני ה', סימן יא), שכשעושין משא ומתן בקדשה אזי הוא בבחינת ל"ט מלאכות המשכן שהוא בחינת טל אורות.

ועל־כן 'לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן' (תנחומא בשלח כ), כי המן בבחינת טל אורות בחינת "וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן" וכו' כנ"ל, וזה עקר קיום התורה כשזוכין שנעשה מהלמוד בחינת טל דקדשה, שאז זוכין בכל פעם להתחדש להתעורר בכל יום בהתגברות חדש לעסק בתורה ולחדש חדושין דאורייתא (וכמבאר שם בהתורה הנ"ל).

וזה בחינת קנין סודר שקונין בבגדים, לרמז, שעקר הקנין על־ידי חליפין שנמשך מבחינת תקון הבגדים דיקא. כי הבגדים והמנעלים הם בבחינת החשמ"ל, ועקר התחדשות האדם מה שמתחדש נשמתו בכל בקר בבחינת (איכה ג, כג): "חדשים לבקרים" וכו', העקר הוא מה שהשם־יתברך ברחמיו מחדש לבושי נשמתו, כמבאר בפרי־עץ־חיים בכונות ברכת מלביש ערמים, עין שם בתחלתו בשער התפלה פרק ב'.

[ועקר] התקון על־ידי צדיק הדור, בחינת יוסף ששמר את הברית, שהוא עקר תקון הבגדים תקון חטא אדם הראשון שפגם בבגדים בבחינת (חסר).

תם ונשלם