# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/575/61/

דיני ממונות בשלשה (סנהדרין ב.)

על־פי המאמר המתחיל: 'משרא דסכינא במאי חתכי ליה' וכו', עין שם לקוטי א', סימן ל':

כי הדינים הם בבחינת 'מלכות', כי הם מושלין ותובעין וכופין לדין, ופוסקין הדין והמשפט כדרך המלך בבחינת (גטין י:): 'דינא דמלכותא דינא'. וכן כתב רבנו, נרו יאיר (סימן ט"ו), שעל־ידי המשפט עולה המלכות, ועל־כן צריכין הדינים להיות שונאי בצע (חשן־משפט, סימן ז, סעיף יא), כי תקון המלכות הוא על־ידי שונא בצע, כמו שכתב רבנו, נרו יאיר, במאמר הנ"ל. וזה בחינת (שמות כג, ח): "ושחד לא תקח", (דברים טז, יט): "כי השחד יעור עיני חכמים", הינו על־ידי פגם השחד שהיא אהבת ממון, על־ידי־זה נפגם המלכות, שהוא בחינת בת־עין והיא בחינת חכמה תתאה, עין שם. וזהו 'יעור עיני חכמים' דיקא.

ועל־כן הדינים הם שלשה, כי עלית המלכות אל אור הפנים שמשם חיותה הוא בשלש רגלים, כמו שמבאר שם. וזה בחינת שלשה דינים כנגד שלשה רגלים שעל־ידם עולה המלכות הנ"ל, כי התלמידי־חכמים הם בחינת יום־טוב, כי קדשת יום־טוב תלוי בהם, כמו שכתב רבנו, נרו יאיר, סימן קל"ה, כי השלשה דינים הפוסקין הפסק־דין הם בבחינת 'הלכה כרבים', כדאיתא בתקונים (דף א:): 'דלית רבים פחות מתלת, דאנון מסטרא דאבהן, דעליהו אתמר: הלכה כרבים'. והשלש רגלים הם בבחינת 'שלשה אבות', כמובא. נמצא שהדינין הם בבחינת 'אבהן', בחינת 'שלש רגלים'. ועל־כן מזהרין ביותר על נשיאת פנים בדין (דברים טז, יט) כדי שלא לפגם באור הפנים, כי הם צריכין להעלות המלכות אל אור הפנים שמשם חיותה, כמו שכתוב שם, כנ"ל.

וזה בחינת 'הוו מתונים בדין' (אבות א, א). ופרשו, דהינו שאם יבוא לפניו דין אחד שתי פעמים או שלש פעמים, אל יאמר וכו', אלא צריך בכל פעם לחקר הדין היטב, כי עלית המלכות אל השכל שהוא בחינת אור הפנים, כי היא בחינת חכמה תתאה שנתצמצם בה השכל העליון, [כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל].

כי הדינים צריכין לעלות המלכות מנפילתה, כי אלו שיש ביניהם הריב הוא בחינת נפילת המלכות שנפל אצלם, כי מחק המלכות שיתנהגו בני אדם בישר ולא יעשה שום אחד עולה נגד חברו, רק שיהיה ביניהם שלום ושלוה, כמו שאמרו (אבות ג, ב): 'הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו'. וכמובא לעיל (הלכות ראשית הגז, הלכה א) שהמלכות תקונה בבחינת 'שלום'. ואלו הבעלי־דינים שלא התנהגו בישר בחק המלכות עד שנעשה ריב ודין ביניהם, נמצא, שהמלכות נפל אצלם, ועל־כן מצותם שיגשו אל המשפט לפני הדינים והם מעלין פגם המלכות מביניהם ועושין שלום ופוסקין הדין וכנ"ל. ועל־כן צריכין בכל פעם לחקר הדין בשכלם, כדי להעלות המלכות, שעקר עליתה אל השכל כנ"ל, שמשם חיותה, כנ"ל.

וזה (דברים טז, כ): צדק צדק תרדף למען תחיה דיקא, כי על־ידי הבית־דין יפה (רש"י שם) שהם מעלין המלכות אל אור הפנים שמשם מקבלת חיותה, כנ"ל, על־ידי־זה נמשך חיות גם למטה, כי כלם מקבלים חיות על ידה.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין ז.): 'מבי דינא שקל גלימא זמרא ואזיל באורחא' (היה אדם שדרכו היה לומר, מי שבית דין לקחו את בגדיו על חוב שחיב לאחר, שיזמר וילך לדרכו, שיש לו לשמח שהוציאו גזלה מידיו), כי איתא שם במאמר הנ"ל בסופו, שתקון הקול הוא על־ידי בחינת תקון המלכות, עין שם. ועל־כן אחר שקבל את הדין, שאזי נתקן אצלו בחינת המלכות שבתחלה נפגמת אצלו כנ"ל, ועל־כן 'זמרא ואזיל' וכו', כי נתקן בחינת הקול, שהוא בחינת המלכות, כנ"ל: