# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/575/62/2/

והנה אלו השני בעלי־דינים הבאים לדין ומכחישין זה את זה, ואחד מהם טוען שקר בודאי. והוא בחינת פגם אמונה, כי היה צריך לעשות משא־ומתן באמונה, כמו שאמרו (שבת לא.): 'נשאת ונתת באמונה', וזה מכחיש בעמיתו וטוען שקר ואין לו נאמנות. נמצא, בשעה שבאים לדין הוא בחינת פגם אמונה, וצריך לתקן ולברר האמונה, ולברר האמת עם מי, אך אי אפשר לבשר ודם לידע עם מי האמת, כי השקר מחפה על האמת, כי קשה להכיר בין הטוען אמת להטוען שקר, ומה יעשה הדין להוציא הדין לאמתו.

העצה והתקנה לזה הוא ענין הנ"ל הנאמר אצל תפלה, שהיא גם־כן בחינת אמונה, דהינו שצריך הדין לראות שידבר דבור אמת, דהינו שהמשפט שהוא רוצה לפסק על הבעלי דינים, יהיה באמת, בלי שום הטיה לשום צד, כמו שכתוב (דברים טז, יט): "לא תטה משפט", וכמו שהזהירה התורה וחכמינו ז"ל על זה כמה פעמים, כי זה העקר.

ועל־ידי שהדין נזהר בזה מאד וכל דבריו הם רק באמת, כפי מה שנראה לעיני שכלו האמת על־פי דין תורתנו הקדושה, או על־פי שכלו אם רואה שהוא דין מרמה, כמבאר בשלחן ערוך (חשן משפט סימן טו, סעיף ג), ואזי כשכל דבריו הם רק באמת ואינו נוטה לשום צד, אזי נתקים (תהלים פב, א): "אלקים נצב בעדת אל בקרב" וכו', כי אזי השם־יתברך עומד שם בעדת הדינים הכשרים אשר דבריהם באמת, כי אמת הוא אור השם־יתברך בעצמו, כביכול, ועקר השתוקקות של השם־יתברך אינו אלא אל האמת, ואזי הדבור אמת שהוא אור השם־יתברך כביכול, מאיר להדין, ואזי זוכה לראות האמת עם מי מהבעלי דינים, וזוכה שיתברר לו הדין לאמתו, כי הדבור אמת של הדין מאיר ומגלה האמת מתוך החשך, והשקר של שכנגדו שטוען שקר.

וזה בחינת הדן דין אמת לאמתו, שאמרו חכמינו ז"ל (סנהדרין ז.), שדקדקו המפרשים תבת 'לאמתו' (תוספות בבא־בתרא ח: ד"ה 'דין אמת'), אך על־פי הנ"ל מדקדק היטב, ל'אמתו' דיקא, כי בודאי יכול להיות שהדין ידין דין אמת על־פי התורה לפי טענתם, ואף־על־פי־כן יחיב את הזכאי על־פי האמת, אבל באמת כשהדין נזהר מאד שיהיה כל דבריו באמת בלי שום הטיה כנ"ל, אזי מאיר לו האמת שהוא אור השם־יתברך בעצמו, כביכול, וזוכה לראות האמת לאמתו, כי נתגלה האור מתוך החשך על־ידי הדבור האמת, שהוא בחינת אור השם־יתברך בעצמו, כביכול, כנ"ל, והבן היטב, וזהו בחינת הדן דין אמת לאמתו - 'לאמתו' דיקא, כנ"ל: