# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/575/63/13/

וזה בחינת שני עדים שהם מבררין האמת, כי השני עדים הם בבחינת שני בחינות אמת הנ"ל, בחינת חמה ולבנה שהם בחינות יום ולילה, תורה ותפלה, שזהו בחינת שמים וארץ כידוע, שזהו בחינת שני עדים, בחינת (דברים ד, כו): "העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ". וזהו בחינת חמה ולבנה, בחינת (תהלים פט, לז־לח): "וכסאו כשמש נגדי, כירח יכון עולם ועד בשחק נאמן סלה". וזהו בחינת כלליות התורה שכלולה משתי בחינות אמת הנ"ל, שזהו בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל־פה כנ"ל. וכלליות התורה נקרא עדות, כמו שכתוב (שמות כ, טז): "ונתת אל הארן את העדת אשר אתן אליך". כי העדות מבררין האמת, ועקר ברור האמת הוא כשמתחברין יחד שתי בחינות אמת הנ"ל, כי השקר אין לו אחיזה כי אם על־ידי האמת השניה הנ"ל, שהוא בחינת חלון כנ"ל, כי באמת ישראל לא נחשדו על השקר, כמו שכתוב (צפניה ג, יג): "שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב" וכו'.

ועל־כן באמת אין אנו חושדין את הבעל־דין שכופר ממון חברו, שרוצה לגזלו בשקר גמור, כי 'חזקה אין אדם מעז פניו בפני בעל־חובו', רק שאנו אומרים 'אשתמוטי הוא דקא משתמיט, סבר עד דהוי ליה זוזי ופרענא ליה', או 'ספק מלוה ישנה יש לו עליו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל לענין מודה במקצת וכופר בכל (בבא־מציעא ג:). נמצא, שאין אנו חושדין אותו בשקר גמור, רק שמורה התר לעצמו, ומחפה השקר באמת, שכל זה נמשך מבחינת מעוט האמת, שהוא בחינת חלון שמחמת צמצום האמת נתכסה אצלו האמת כל־כך, עד שרוצה לחפות השקר באמת, ומורה לעצמו התר וכופר ממון חברו. ועל־כן אי אפשר לברר האמת לאמתו, כי אם כשמאירין מעצם האמת שהוא בחינת אבן טוב, לבחינת האמת שהוא בחינת חלון, ומחברין ומיחדין שניהם יחד, שהוא בחינת חבור חמה ולבנה, ואז נתחזק ונתברר בחינת האמת המלבש בזה העולם שהוא בחינת חלון. וכשזה האמת נתברר ונכלל בשרשו בעצם האמת, אזי (תהלים צב, י): "יתפרדו כל פעלי און", כי נופל ונתבטל השקר לגמרי. כי עקר אחיזת השקר היה רק מחלישת האמת, שזה האמת בחינת חלון נחלש ונתצמצם כל־כך עד שנשתלשל ממנו אחיזה אל השקר, אבל כשנתברר זה האמת, ומתחבר עם עצם האמת אזי נתבטל השקר לגמרי וכנ"ל.

וזה בחינת שני עדים, כי שני עדים שמעידין יחד על דבר אחד - זה בחינת התחברות חמה ולבנה, שהם בחינת המאור הגדול ומאור הקטן, שהם שני בחינות אמת הנ"ל. כי זהו כלל, שאין שני נשמות שוות בעולם, רק אחד גדול מחברו. ועל־כן אלו השני עדים שמעידין יחד בודאי אחד גדול מחברו, וכמו שכתוב במשנה (ראש־השנה כג:): 'כיצד בודקין את העדים? מכניסין את הגדול תחלה' וכו', כי בודאי אחד גדול ואחד קטן. וגדול וקטן, זה בחינת חמה ולבנה, בחינת המאור הגדול ומאור הקטן.

כי זה עקר החלוק והמעלה שבין הנשמות, כי הנשמה נקראת אור, וכמו שכתוב (משלי כ, כז): "נר ה' נשמת אדם". ועקר אור הנשמה הוא אמת, שהוא עקר אור המאיר, וכל נשמה שיש לה אמת ביותר - היא גדולה ביותר ומאירה ביותר. ואור הגדול נגד חברו הקטן ממנו, הוא בבחינת אבן טוב לגבי חלון, כי הקטן צריך לקבל מהגדול, כי כל הנשמות מקבלים זה מזה, מדרגא לדרגא.

נמצא, כששני אנשים מעידין יחד על דבר אחד - זה בחינת חבור שתי בחינות אמת הנ"ל, שהם בחינת חמה ולבנה כנ"ל. ועל־ידי־זה עקר ברור האמת כנ"ל, כי עקר ברור האמת הוא כשמתחבר האמת שבזה העולם, בחינת חלון, ונכלל בעצם האמת, שזהו בחינת שם מלא, בחינת "וה' אלקים אמת". ועל־כן שני עדים יש להם נאמנות לעולם 'ותרי כמאה', כי עקר ברור האמת על־ידי חבור שתי בחינות אמת הנ"ל, כנ"ל: