# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/575/63/15/

וזה בחינת שבועה שמטילין על הבעל־דין, כדי לברר האמת כשאין עדים להעיד (חשן־משפט סימן ס"ז), כי זה שכופר בחברו, בודאי לא נחשד על שקר גמור כנ"ל, רק שמחפה השקר באמת, 'ואשתמוטי הוא דקא מישתמיט' וכו', כנ"ל. וכל זה הוא מחמת שנחלש ונתמעט האמת שהוא בחינת חלון, מחמת שאינו מקבל מעצם האמת, שזהו עקר בחינת פגימת הלבנה, כשאינה מתיחדת ומתחברת עם החמה, שהוא בחינת עצם האמת וכנ"ל. ועל־כן (בבא מציעא ג:): 'רמא רחמנא שבועה עליה כי היכי דלודי' (הטילה התורה שבועה עליו כדי שיודה), כי השבועה הוא בחינת שם ה', שהוא בחינת עצם האמת, כי שבועה הוא בחינת צדיק, כמובא (זהר משפטים קטז.). ועל־כן השבועה הוא בנקיטת חפץ (שבועות לח:), דהינו ספר־תורה שהוא בחינת עצם האמת כנ"ל. ועל־כן על־ידי השבועה שהוא שם ה', שהוא בחינת עצם האמת, שזהו בחינת "תתן אמת ליעקב וכו', אשר נשבעת לאבותינו" וכו' (מיכה ז, ח), על־כן על־ידי השבועה נתגלה ונתברר האמת ונדחה השקר, על־ידי שמאיר עצם האמת שהוא בחינת שבועה, לתוך בחינת האמת שהוא בחינת חלון, ואזי נתחזק האמת שבזה העולם, ונכלל בעצם האמת. ואז נדחה השקר וכנ"ל: