# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/575/63/19/

וזה בחינת פורים גדול ופורים קטן, שעושין בשנת העבור, כי אין מעברין אלא אדר (ראש־השנה ז.), כי אדר הוא בחינת אמת, כמו שכתב רבנו ז"ל, ש' אדר ' הוא ראשי־תבות ר 'אש ד 'ברך א 'מת. ועל־כן עקר הנס של פורים היה באדר שבו מעברין את השנה, כי סוד העבור הוא בחינת מחית זכר עמלק, כי עבור שנה, שהוא חבור חמה ולבנה - שני בחינות האמת הנ"ל, ונעשה הכל אחד, כי אמת הוא אחד כנ"ל. וזה בחינת 'שם שלם', שהוא שם 'ה'־אלקים' שנעשין אחד, בחינת (זכריה יד, ט): "ה' אחד ושמו אחד", שזהו עקר בחינת "וה' אלקים אמת", כנ"ל.

וזהו בחינת מחית המן־עמלק, כי 'נשבע הקדוש־ברוך־הוא שאין השם שלם ואין הכסא שלם, עד שימחה זכר עמלק' (תנחומא, כי־תצא יא). כי עמלק הוא זהמת הנחש בחינת שקר, כי עמלק כפר בעקר והיא פגם התפלה, והוא עקר החשך והבלבולים המתגברים בשעת התפלה. ועקר התגברותו על החלושי כח שבישראל, בבחינת (דברים כה, יח): "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע" וכו', הינו על אותן שתפלתן חלושה, שהאמת שלהם הוא בבחינת 'חלון', ששם רוצה להתגבר, חס ושלום, להפך האמת לשקר, ומסבב בשקרים, שהם המחשבות זרות והבלבולים, ואינו מניח להתפלל. ועל־כן עקר מפלת המן־עמלק הוא על־ידי תפלה, הינו כשמתגברין ומעוררין האמת על עצמו באיזה בחינה שהוא כנ"ל, שאז זוכין לראות הפתחים לצאת מן החשך, מקלפת עמלק, וזוכין לצאת מאפלה לאורה, בחינת (אסתר ח, טז): "ליהודים היתה אורה", הנאמר במפלת המן־עמלק.

אך אי אפשר לזכות שיאיר לו מעט האמת שלו, כי אם על־ידי שזוכה להתקרב לצדיקי אמת, שהם בחינת עצם האמת, המאיר בכל נקדה ונקדה של אמת, שיש בכל אחד ואחד מישראל, אפלו בהפחות שבפחותים, והגרוע שבגרועים. וזה שכתוב במלחמת עמלק (שמות יז, ט): "ויאמר משה אל יהושע צא הלחם בעמלק", כי עקר מפלת עמלק הוא על־ידי יהושע דיקא, שהוא מסגל לכך, כמו שאיתא בזהר הקדוש (בשלח סה:). כי יהושע הוא בחינת לבנה, בחינת 'פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה' (בבא בתרא עה.). כי עקר אחיזת עמלק הוא ממעוט הירח, שהוא פגם האמת, שהוא בחינת חלון, בחינת לבנה, כנ"ל, ועל־כן מפלתו על־ידי יהושע שהוא בחינת לבנה, הינו בחינת תקון פגימת הלבנה, שעל־ידי־זה נופל עמלק, כשנתברר אמתת האמת שיש אצל כל אחד ואחד מישראל, שזהו בחינת מלוי פגימת הלבנה, כנ"ל.

אבל אי אפשר ליהושע ללחם מלחמת עמלק, להאיר הארת האמת, כי אם על־ידי משה רבו, שהוא בחינת חמה כנ"ל, בחינת עצם האמת. וזה שאמר הכתוב במלחמת עמלק (שם יז, יב): "ויהי ידיו אמונה עד בא השמש", ותרגומו: 'פרישן בצלו'. כי משה בחינת עצם האמת, בחינת חמה המאיר בהתפלה, בחינת אמונה עד בא השמש, עד שהביא והמשיך אור השמש, אור עצם האמת לתוך התפלה, שזהו בחינת מלוי פגימת הלבנה, שזה התקון מקבל יהושע ממשה, שעל־ידי־זה הוא לוחם מלחמת עמלק ומאיר האמת בכל אחד ואחד מישראל, שעל־ידי־זה זוכה כל אחד, לראות הפתחים שבתוך החשך אפלה הגדולה, שמסבב בשעת התפלה, ויוצאין מאפלה לאורה, ומתפללין היטב, שזהו בחינת מפלת עמלק, שהוא החשך, בחינת שקר וכו', כנ"ל.

ועל־כן משה ויהושע העמידו החמה במלחמת עמלק ובמלחמת שלשים ואחד מלכים (תנחומא תצוה ט), להורות שהם ממלאים פגימת הלבנה, וממשיכים אור החמה לאור הלבנה, עד שיכולים להמשיך אור החמה אפלו בלילה, כי הכל אחד, חמה ולבנה ונכללים יחד, וכנ"ל.

נמצא, שעקר מפלת המן הוא על־ידי מלוי פגימת הלבנה, שהוא בחינת "והיה אור הלבנה כאור החמה", שזהו בחינת מלוי השם, בחינת שם שלם, שזהו בחינת סוד העבור כנ"ל. ועל־כן עקר הנס של פורים היה באדר, שבו מעברין את השנה כנ"ל, וזה בחינת (אסתר ט, ל): "דברי שלום ואמת", שזכו מרדכי ואסתר להמשיך אור האמת, שהוא עקר האור, בחינת ליהודים היתה אורה כנ"ל, שזהו עקר מפלת המן־עמלק, כנ"ל: