# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/575/63/2/

וזה בחינת שלשה דינים, כי עקר תקון המשפט־צדק הוא אמת, כי אי אפשר לברר המשפט כי אם על־ידי אמת, כי כששני הבעלי דינים באים לדון ומכחישים זה את זה על עסק ממונם - זה בחינת התגברות החשך מאד, כי השקר הוא חשך, ובפרט שעקר הכחשתם הוא בשביל הממון. נמצא, שנפלו לתאות ממון עד שרוצה אחד לעשק ולגזל את חברו, שזהו עקר תאות ממון. ותאות ממון הוא בחינת חשך, בחינת "במחשכים הושיבני" וכו' (איכה ג, ו), כמבאר היטב במאמר 'צוית צדק' וכו', עין שם (סימן כ"ג), שתאות ממון הוא חשך גדול מאד, בחינת אנפין חשוכין, עבודה־זרה כלולה מכל השבעין אמות. נמצא, שכל מיני חשך שהוא הסטרא־אחרא והעבודה־זרה כל השבעים אנפין חשוכין - כלם כלולים בתאות ממון שהוא בחינת שקר, כמו שמבאר שם. ועל־כן הדין היושב לדון כאלו גיהנם פתוחה תחתיו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין ז.), כי מתגבר אז תקף החשך שהוא בחינת חשכה של גיהנם, ששם עקר החשך וצלמות מאחר שאחד רוצה לגזל חברו ממון, שזהו בחינת חטא דור המבול שנגזר דינם על הגזל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שם קח.).

ועל־כן באמת קשה מאד מאד לברר משפט־צדק, ועל־כן אי אפשר לדין לברר המשפט כי אם על־ידי אמת, כי העקר הוא האמת, דהינו שיסתכל הדין רק על האמת ולא יהיה בלבו שום צד פניה והטיה, חס ושלום, לשום צד מהצדדים, ויהיו שניהם שוין בעיניו ויסתכל בעין האמת לאמתו, ואז על־ידי גדל האמת של הדין ואמת הוא אור השם־יתברך בעצמו, ואז יתקים (תהלים פב, א): "אלקים נצב בעדת אל בקרב אלקים ישפט", ואז יאיר עיניו השם־יתברך שהוא עצם האמת, שהוא אור המאיר, ועל־ידי־זה יזכה הדין לברר המשפט־צדק מתוך גדל החשך ולהנצל מן הגיהנם, שהוא החשך הגדול אשר סבבוהו על־ידי השקר של חשכת תאות ממון כנ"ל, כי אי אפשר להנצל מכל זה, כי אם על־ידי אמת שהוא אור השם־יתברך בעצמו, בחינת "אלקים נצב בעדת אל" כנ"ל, כי בלא אמת אי אפשר לברר שום משפט, כי יש הרבה חלוקים עצמו מספר והם כהררים התלויים בשערה, וגם יש דין מרמה, ואי אפשר לדין שלא יכשל בדבר המשפט כי אם על־ידי אמת שהוא אור השם־יתברך, שהוא מאיר עיניו וזוכה לשפט צדק.

וזהו בחינת גדל האסור של שחד: "כי השחד יעור" וכו', (שמות כג, ח) - 'יעור' דיקא, הינו בחינת החשך הגדול הנ"ל שמתגבר ביותר על־ידי תאות ממון, דהינו שחד, שאז אי אפשר בשום אפן לשפט צדק.

ועל־כן אסור לקח שחד אפלו לשפט צדק לזכות את הזכאי וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (כתבות קה.), כי אי אפשר בשום אפן לשפט צדק כשלוקח שחד ואזי אין בו אמת, כי מתגבר החשך מאד וכו', כנ"ל. כי אי אפשר לצאת מן החשך הגדול הזה כי אם על־ידי האמת, שיהיה להדין אמת גדול, ויסתכל רק על האמת בלי שום שקר ובלי שום ערמימיות כלל. וזה בחינת (שמות יח, כא): "אנשי אמת שנאי בצע" שמזהרים הדינים על זה ביותר, כי אמת ושונא בצע הם בחינה אחת, כי תאות ממון הוא בחינת חשך, בחינת שקר, כמבאר במאמר 'צוית צדק' הנ"ל.

נמצא, שעקר תקון המשפט של הדינים הוא אמת. ועל־כן צריכין להיות שלשה דינים, כי על־ידי אמת, שעל־ידי־זה זוכין לתפלה, על־ידי־זה זוכין לקים כל השלשה עולמות שהם: עולם השפל, ועולם הכוכבים, ועולם המלאכים, שהם בחינת "תחתים שנים ושלשים תעשה" כנ"ל, וזה בחינת שלשה דינים שהם בחינת שלשה קוי אמת, בחינת שלשה תפלות ביום, שהם מקימין כל השלשה עולמות כנ"ל, כי עקר קיום כל העולמות הוא אמת, שהוא בחינת השלשה דינים שעקר אזהרתם הוא אמת, כנ"ל.

וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת י.): 'כל הדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שתף להקדוש־ברוך־הוא במעשה בראשית', הינו כנ"ל, כי על־ידי דין אמת לאמתו, שמסתכל רק על האמת לאמתו, על־ידי־זה מקים כל מעשה בראשית, שהם כלליות השלשה עולמות הנ"ל, והרי הוא שתף להקדוש־ברוך־הוא במעשה בראשית, כנ"ל: