# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/575/63/22/

וזה בחינת 'שבת' שהוא בחינת עדות על אחדותו יתברך, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכילתא יתרו, חגיגה ג:). ועל־כן דבור 'לא תענה' (שמות כ, יג) הוא כנגד (שם פסוק ח): 'זכור את יום השבת', כי שבת הוא בחינת עדות, כמובא בדברי רבותינו ז"ל. ועל־כן מסדרין לחם הפנים בשבת, שהם שנים־עשר חלות (זהר יתרו צ:), שהם בחינת שנים־עשר שבטים וכו', כנ"ל, וכלם נכללים בשני המערכות, שהם בחינת לחם משנה (שמות טז, כב), בחינת (דברים יז, כב): "משנה תורה" - תורה שבכתב ותורה שבעל־פה, שזהו בחינת שני העדים שמבררין האמת, כנ"ל.

כי שבת הוא עצם האמת בחינת שמש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תענית ח:): 'שמש בשבת צדקה'. כי *) 'שבת קביעא וקימא, ויום־טוב ישראל הוא דמקדשי להו' (פסחים קיז:), הינו כי שבת הוא עצם האמת בחינת אור השם־יתברך, שהוא האמת שקבוע וקים ואינו משתנה לעולם, בחינת "ודברך אמת וקים לעד", אבל ימים טובים הם בבחינת 'חלון', בבחינת 'לבנה', בחינת "עשה ירח למועדים", שזהו תלוי בישראל, שהם מקדשין חדשים ומעברין השנים. ועל־כן אומרים: 'מקדש ישראל והזמנים', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שם). הינו כי קדשת יום־טוב, זה בחינת שיוצאין מגלות, כי כל המועדים הם זכר ליציאת מצרים, שכוללת כל הגליות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה טז, ד), הינו כשיוצאין מאפלה לאורה על־ידי אור האמת ויכולין להתפלל, כנ"ל.

ועל־כן הם שלש רגלים כנגד שלש תפלות ביום שתקונם על־ידי האמת, ועל־כן עקר תקון המועדות הם על־ידי הבית־דין, שהם בחינת אמת, שמעברין שנים וקובעים חדשים, וזה האמת שהוא בחינת לבנה, בחינת חלון, הוא כפי קדשת ישראל, שבהם תלויים קדשת המועדים, בחינת 'אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם במועדם' וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראש־השנה כה.).

וזהו בחינת "שמש ידע מבואו" - 'אבל ירח לא ידע מבואו, כי פעמים בא בארכה פעמים בא בקצרה' (תהלים קד, יט. בפרוש רש"י, ומקורו מר"ה כה.). כי שמש שהיא עצם האמת, בחינת 'שבת' דקביעא וקימא, זה האמת אינו משתנה לעולם, ואין להשקר שום אחיזה בו, שזהו בחינת האמת של הצדיק האמת, שהוא אמת הקים לעד, ואין בו שום שנוי, והוא בחינת "שמש ידע מבואו", 'אבל ירח לא ידע מבואו', הינו זה האמת שהוא בחינת חלון, בחינת ירח. וזה האמת הוא בחינת אסתר שמסתתר ונעלם אצל כל אחד ואחד, לפי בחינתו ומדרגתו, ואי אפשר לדעת מבואו ודרכו של זה האמת, כי 'פעמים בא בארכה פעמים בא בקצרה'.

זה בחינת 'אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון לבו לשמים' (ברכות ה:), כי מי שרוצה באמת, והולך בדרך אמת, אי אפשר לידע דרכו, כי 'פעמים בא בארכה, פעמים בקצרה', פעמים מאריך בתפלתו, פעמים מקצר, בחינת 'אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון לבו לשמים', שזהו בחינת אמת. שהעקר שיכון לבו לשמים באמת, והוא צריך רק לקבל אור האמת בכל פעם מצדיקי אמת, שהם עצם האמת, וכפי האמת שמקבל מהם כפי העת והזמן, כפי מה שצריכין להאיר בו לפי בחינתו, כן צריך לילך ולהתנהג. אבל שבת קביעא וקימא שהוא עצם האמת כנ"ל, כי משבת מקבלין כל השלש רגלים שנקראין גם־כן שבת, כמו שאומרים: 'תחלה למקראי קדש' וכו', כי באמת הכל אחד שבת ויום־טוב, חמה ולבנה וכו', כנ"ל: